השלום הפוליטי (דמוקרטיות לא נלחמות)

מקור: קאנט והחזון הרפובליקני: כשהעם מחליט, השלום מנצח

"החוקה האזרחית בכל מדינה ומדינה צריכה להיות רפובליקנית... החוקה הרפובליקנית מציעה את הסיכוי לשלום המבוקש... שהרי אם נדרשת הסכמת האזרחים כדי להחליט 'האם תהיה מלחמה או לא', אין דבר טבעי יותר מכך שהם ישקלו היטב בטרם יקבלו על עצמם משחק נורא כל כך... לעומת זאת, בחוקה שאינה רפובליקנית, המלחמה היא הדבר הקל ביותר בעולם, שכן השליט אינו אזרח המדינה אלא בעליה."

(עמנואל קאנט, לשלום הנצחי (1795), חלק שני, המאמר הדפיניטיבי הראשון)

ביאור: השלום הדמוקרטי: מדוע אלו המשלמים את המחיר לא ממהרים למלחמה?

הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט מציג רעיון מהפכני שנשאר רלוונטי עד היום (במדעי המדינה הוא קרוי "השלום הדמוקרטי"). הטענה: מלכים ורודנים יוצאים למלחמות בקלות כי הם לא משלמים את המחיר; הם נשארים בארמון בעוד האזרחים מתים. אבל במדינה "רפובליקנית" (מה שאנו קוראים היום דמוקרטיה ליברלית), שבה העם מחליט, האזרחים לא ימהרו להצביע בעד מלחמה כי הם אלו שייאלצו להילחם ולשלם את המסים עבורה.

דעה: מהמשנה לקאנט: 1,500 שנה של חוכמה על איזונים ובלמים

ברוב המקרים ההיסטוריה הוכיחה כי קאנט צודק: דמוקרטיות כמעט ואינן נלחמות זו בזו, אלא פותרות סכסוכים בדיפלומטיה (בסיס האיחוד האירופי המודרני). קאנט לא היה נאיבי; הוא לא חשב שבני אדם הם מלאכים, אלא האמין בבניית מערכת בלמים ואיזונים שתמנע את גחמות השליט.

תפיסה זו הוקדמה ב-1,500 שנה על ידי חכמי ישראל, שקבעו במשנה (סנהדרין פרק ב, משנה ד) כי מלך אינו רשאי לצאת למלחמה יזומה ("מלחמת הרשות") אלא באישור הסנהדרין. גם קאנט וגם המשנה מבינים: כדי למנוע מלחמות מיותרת, אסור להשאיר את ההחלטה בידי שליט יחיד, אלא להעבירה להכרעת נציגי הציבור והתבונה.

הרחבה: כשסחורות עוברות, חיילים נשארים בבית: המימד הכלכלי של השלום

פרדריק בסטייה, הכלכלן הצרפתי מהמאה ה-19, הוסיף לזה את המימד הכלכלי במשפט המיוחס לו: "במקום שבו לא עוברות סחורות, יעברו חיילים". הרעיון הוא שמסחר חופשי יוצר תלות הדדית. אם אני קונה ממך חיטה ואתה קונה ממני יין, לשנינו לא משתלם להילחם ולהרוס את השוק. השלום המודרני מבוסס הרבה פעמים על האינטרס הכלכלי הקר של חברות גלובליות לא פחות מאשר על אידיאלים מוסריים.

תרבות: המהלך המנצח היחיד: כשמחשב-על לומד שלא לשחק במלחמה

הסרט "משחקי מלחמה" (WarGames, 1983) מציג מחשב-על שמקבל שליטה על הטילים הגרעיניים ולומד בדרך הקשה את התיאוריה של קאנט, אבל מהכיוון ההפוך. בסוף הסרט, המחשב מריץ מיליוני תרחישים של מלחמה גרעינית ומגיע למסקנה: "משחק מוזר. המהלך המנצח היחיד הוא לא לשחק". המסקנה היא שבעידן המודרני, המלחמה הפכה לבלתי משתלמת באופן רציונלי לאף צד, ולכן השלום (או לפחות היעדר המלחמה) הוא הברירה ההגיונית היחידה.