שלום בכל מחיר (טרגדיית הפייסנות)

מקור: נאום השלום שהפך לסמל הפייסנות

"ידידיי הטובים, בפעם השנייה בהיסטוריה שלנו, ראש ממשלה בריטי חוזר מגרמניה כשהוא מביא עמו שלום עם כבוד. אני מאמין שזהו שלום בדורנו. לכו לביתכם ושנו שנת ישרים רגועה."

נוויל צ'מברליין, נאום החזרה ממינכן (30 בספטמבר, 1938)

ביאור: מאיגרא רמא לבירא עמיקתא: ועידת מינכן 1938

זהו אולי הציטוט המפורסם (והעגום) ביותר במאה ה-20 בנושא שלום. נוויל צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה, חוזר מפגישה עם היטלר במינכן, שם חתם על הסכם שנתן לגרמניה את חבל הסודטים (חלק מצ'כוסלובקיה) תמורת הבטחה של היטלר ש"זוהי דרישתו האחרונה".

צ'מברליין, שזכר את זוועות מלחמת העולם הראשונה, רצה בכל מאודו למנוע מלחמה נוספת. הוא נופף בדף הנייר החתום מול ההמון המריע בלונדון, משוכנע שהציל את העולם. פחות משנה לאחר מכן, היטלר פלש לפולין ומלחמת העולם השנייה פרצה.

דעה: הפרדוקס הטראגי של רודפי השלום

המקור הזה מלמד שיעור כואב על ההבדל בין "רצון בשלום" לבין "הבנת המציאות". הגישה של צ'מברליין נקראת "פייסנות" (Appeasement). הטעות הטראגית הייתה המחשבה שאפשר להשביע את רעבונו של תוקפן באמצעות ויתורים ("לתת לטיגריס סטייק כדי שלא יאכל אותך"). צ'מברליין הוכיח שלעיתים, הכמיהה העזה לשלום והפחד ממלחמה, הם דווקא הגורמים המזרזים את המלחמה, כי הם משדרים חולשה ומעודדים את הצד השני לתקוף.

וינסטון צ'רצ'יל, שהיה אז באופוזיציה, הגיב לנאום של צ'מברליין במשפט האלמותי: "ניתנה לכם הבחירה בין מלחמה לבין חרפה. בחרתם בחרפה, ומלחמה תקבלו" (You chose dishonour, and you shall have war).

הרחבה: לקח חזקיהו: כשזהב המקדש לא קונה ביטחון

התנ"ך מספק תקדים היסטורי מצמרר לטעותו של צ'מברליין, כ-2,600 שנה לפני ועידת מינכן. בספר מלכים ב' (פרק י"ח) מתואר כיצד חזקיהו מלך יהודה, הניצב בפני האיום האשורי המבעית, מנסה לקנות שקט באמצעות כניעה ופייסנות. הוא שולח לסנחריב מלך אשור מסר של התרפסות: "חָטָאתִי, שׁוּב מֵעָלַי, אֵת אֲשֶׁר תִּתֵּן עָלַי אֶשָּׂא", ואף מקצץ את דלתות הזהב של היכל המקדש ומעביר את הזהב לאשור.

חזקיהו קיווה שוויתור כואב על נכסים לאומיים וקדושים ישביע את רעבונו של העריץ ויביא שלום. אולם המקרא מלמד שיעור מדיני כואב: סנחריב לקח את הזהב, אך לא נסוג. להפך - הוא זיהה את החולשה, ושלח מיד את צבאו לצור על ירושלים. הלקח היהודי, המהדהד מימי חזקיהו ועד ימינו, הוא שניסיון לפייס תוקפן באמצעות ויתורים אינו קונה ביטחון, אלא רק מזרז את המלחמה הבאה נגדך.

תרבות: קורנליוס פאדג' והפייק ניוז

בסדרת הספרים והסרטים של "הארי פוטר", דמותו של שר הקסמים, קורנליוס פאדג', פורשה על ידי רבים כאלגוריה לנוויל צ'מברליין.

בספר "מסדר עוף החול", פאדג' מסרב בכל תוקף להאמין שהלורד וולדמורט, המבקש להרחיב את סדר העולם, חזר. המחשבה על חזרתו של הרוע המוחלט מפחידה מדי ודורשת ממנו לצאת למלחמה, ולכן הוא מעדיף להכחיש את המציאות, להשמיץ את הארי ודמבלדור כ"זורעי פאניקה" ולשמור על אשליה של "סדר ושקט".

פאדג' מייצג את פסיכולוגיית הפייסנות: הוא מעדיף שקר נוח ומרגיע ("הכל בסדר, אין איום") על פני אמת קשה שדורשת פעולה. רק כשוולדמורט מופיע פיזית בתוך משרד הקסמים והורס אותו, פאדג' נאלץ להודות בטעותו - בדיוק כמו הרגע שבו היטלר פלש לפולין וניפץ את אשליית השלום של אירופה.