קריקטורה: כשהצחוק חושף את האמת המעוותת של המציאות

מקור: הצחוק שממתין בסוף הזמן

"שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.

אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה, אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִים הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה."

(תהילים קכ"ו, פסוקים א-ב)

ביאור: חלום עקום וצחוק של הבנה

התלמוד (עבודה זרה ג) אומר שמאז שיצאנו לגלות אלוהים לא צוחק יותר. ואכן משורר תהילים מציב את הצחוק רק בקצה ההיסטוריה. שימו לב למילה "אָז". כרגע, בהווה, אנחנו "כחולמים" – המציאות נראית הזויה, מקוטעת, לעיתים סיוט ולעיתים קומדיה של טעויות (כמו בחלום). אבל בעתיד, בפרספקטיבה של הגאולה, נבין שהכל היה חלק מתוכנית. הצחוק הזה ("שחוק") הוא צחוק של הקלה ושל הבנה: פתאום הפאנץ'-ליין של ההיסטוריה מתברר. מה שנראה לנו היום כעיוות נורא (גלות, סבל), יתגלה, גם לגויים, כחלק מהסיפור הגדול של "הגדיל ה' לעשות".

דעה: הקריקטורה כגשר לעולמות עליונים

העולם שלנו הוא בעצמו קריקטורה של העולמות העליונים, והצחוק הוא הפתרון היחידי על הגשר-הצר-מאוד שלנו, כדי להגיע לעולמות עליונים.

שרה אמנו צוחקת כשמבשרים לה שתלד בגיל 90, והצחוק הזה הוא התגובה השפויה היחידה לנס ששובר את ההיגיון. רבי עקיבא צוחק על חבריו הבוכים למראה שועל שיוצא מקודש הקודשים החרב, כי זו קריקטורה מעוותת של העולם. הם רואים מציאות (חורבן), והוא רואה את קריקטורה (שמבשרת תיקון וגאולה). רבים מבינים כי כאשר המשוואה האנושית לא מסתדרת, הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לצחוק צחוק קדוש.

הקריקטורה אומרת: "תראו כמה אנחנו עקומים וחסרים". הפסוק בתהילים עונה: "נכון, אבל חכו לסוף הבדיחה". בסוף, צוחק מי שצוחק אחרון.

הרחבה: מסכות פורים: כשהעיוות חושף את האמת

שמחת פורים נחשבת בחסידות לחשובה מצום יום כיפור ("כיפורים – כ-פורים"). בפורים לובשים מסכות. הקריקטורה היא המסכה שאנו שמים על המציאות כדי לחשוף את האמת. הרצינות שייכת לעולם הזה, המוגבל והשיפוטי; הצחוק שייך לאינסוף, שבו ההפכים מתאחדים.

תרבות: הקרב על 'ספר הצחוק' האבוד

עלילת הספר שם הוורד (של חתן פרס נובל, אומברטו אקו), כולה סובבת סביב ספר אבוד של אריסטו על הקומדיה, 'ספר הצחוק' שיש הסבורים שאריסטו כתב. הקרב הוא בין הנזיר חורחה, המוכן לרצוח ולשרוף את כל ספריית המנזר כדי למנוע צחוק, כי "הצחוק מבטל את היראה", לבין הבלש ויליאם (שמבין שהצחוק הוא המגן היחיד מפני פנאטיות). בסוף, כמו בסיפור המפורסם על רבי עקיבא (מכות כג) - הספרייה נשרפת, אבל הצחוק מנצח. היכולת לחייך מול האבסורד היא המפלט האחרון של האנושיות.