חיקוי: הכוח הנסתר שהופך אותנו לאנושיים

מקור: אריסטו והעונג הסמוי של החיקוי

"החיקוי ('מימזיס') טבוע באדם מילדותו, ובכך הוא נבדל משאר בעלי החיים: הוא החקיין הגדול בכולם, והוא לומד את שיעוריו הראשונים דרך חיקוי. שנית, כולם נהנים מן החיקוי.

ההוכחה לכך נמצאת בניסיון המעשי: דברים שראייתם במציאות מכאיבה לנו, אנו נהנים להתבונן בתמונותיהם המדויקות ביותר – למשל, צורותיהן של חיות שפלות ושל גוויות... הסיבה לכך היא שהלימוד הוא עונג לא רק לפילוסופים, אלא גם לשאר בני האדם... הם נהנים לראות תמונות מפני שבעת ההתבוננות הם למדים ומסיקים מהו כל דבר, למשל: 'זהו פלוני'."

(אריסטו, פואטיקה, פרק 4, 1448b)

ביאור: מכורח ביולוגי לעונג אינטלקטואלי

אריסטו מניח את היסודות: החיקוי הוא כורח ביולוגי וקוגניטיבי. בניגוד לאפלטון שראה בחיקוי שקר, אריסטו מבין שזו הדרך היחידה ללמוד. אבל הוא מוסיף רובד קריטי: העונג. למה אנחנו נהנים לראות חיקוי ולא דווקא את המקור? כי העונג הוא לא אסתטי, הוא אינטלקטואלי. זה העונג של הפיצוח, של הזיהוי. החיקוי הוא הפעולה הלוגית הראשונה של המוח האנושי.

דעה: מכונות צילום משוכללות: החיקוי כתנאי להיות אנושי

כמה פעמים חייכנו לעולל שרק נולד, בתקווה שיחקה אותנו ויחייך? שרירי הלחיים העתיקו את החיוך, ורק לאחר מכן מחברים התינוקות את עיוות שרירי הלחיים לתחושת שמחה. בלי היכולת הזו לחקות, אנחנו לא אנושיים. אנחנו רק בשר. החיקוי הוא הגשר היחיד בין ה"אני" לבין העולם. אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כעל יצורים ייחודיים, אבל האמת היא שאנחנו מכונות צילום משוכללות. המקוריות היא בדידות וחוסר תקשורת, וגם ההישרדות תלויה ביכולת להעתיק לצלם מדויק ומהיר, להסתגל.

הרחבה: נוירוני המראה: כשהמוח לא מבחין בין אני לאתה

בשנות ה-90 התגלו "נוירוני מראה". חוקרים באיטליה גילו תאי עצב במוח של קוף שמגיבים לא רק כשהוא תופס בוטן, אלא גם כשהוא רואה מישהו אחר תופס בוטן. המשמעות רדיקלית: המוח לא מבחין בין "אני עושה" לבין "אתה עושה". כשאני רואה מישהו מקבל מכה, אני מתכווץ. זה הבסיס הביולוגי לאמפתיה, וגם להידבקות רגשית. אם בן הזוג בלחץ, גם אני בלחץ פיזית. אנחנו יצורים חדירים. נוירוני המראה "מפעילים" את אותם אזורים במוח כאילו היינו מבצעים את הפעולה בעצמנו וכך נוצרת אמפתיה ואינטראקציה חברתית. החיקוי מאפשר להבין רגשות וכוונות של אחרים.

מצד שני, בגלל הפורנוגרפיה אחוזי הבדידות והגירושין בשמיים. אנשים רואים חיקוי וכבר לא רוצים את הדבר האמיתי. אם נוירוני המראה פועלים, למה צריך פרטנר?

תרבות: מהשלדג לרכבת הקליע: החיקוי כאקט של ענווה

רכבת הקליע ביפן יצרה בום על-קולי מחריש אוזניים ביציאה ממנהרות. המהנדסים היו תקועים. הפתרון הגיע מצפר ששאל: מי צולל מאוויר למים בלי לעשות "שפריץ"? השלדג. המהנדסים העתיקו את המקור של השלדג לחרטום הרכבת. התוצאה: שקטה יותר, מהירה יותר וחסכונית יותר. זהו "ביומימטיקה" (חיקוי החיים), ההבנה שהאבולוציה היא מעבדת המחקר הטובה בעולם, והחיקוי, שאנו מחקים את הטבע, הוא אקט של ענווה. נביאי ישראל דורשים שנחקה את השור והחמור, התור והסיס, ביראת האלוהים, ובמיתולוגיה היוונית בונה דידלוס כנפיים, כדי להציל את בנו, איקרוס, מן השבי.