צום: הרעב שאינו רעב והאכילה שאינה שובעת

מקור: כשאבא לימד אותי מהו רעב אמיתי

"אני זוכרת לילה אחד שבו עמדתי ליד כיסאו של אבי בזמן שהוא קרא את העיתון. אמרתי, 'אני רעבה', ואבי השיב, 'לא, את לא רעבה. תלכי למטה תמצאי משהו.' לא הבנתי שיש הבדל בין להיות רעבה לבין לרצות לאכול. אצלי, השניים תמיד היו אותו הדבר. הוא הסביר לי שרעב הוא משהו שמרגישים בבטן, כאב אמיתי של ריקנות, בעוד שהרצון לאכול הוא סתם שעמום של הפה. הוא דיבר מתוך ניסיון של מי שגדל בשפל הגדול, שם הרעב לא היה בחירה אלא מצב צבירה. עבורו, התלונה שלי הייתה סוג של מותרות שלא יכולתי אפילו לתפוס."

(רוקסן גיי, Hunger: A Memoir of (My) Body, 2017)

ביאור: הגוף כמבצר: כשאכילה הופכת לצום הפוך

רוקסן גיי כתבה ב-2017 ספר שהוא בעצם הצד האפל של קפקא: לא "לא מצאתי אוכל שמתאים לי", אלא "אוכל לא יכול למלא את הריקנות." גיי מספרת על גוף שהיא בנתה כמגן, כמבצר, אחרי שעברה טראומה מינית. היא השמינה - לא כי אהבה לאכול, אלא כי רצתה להיעלם. זהו הצום ההפוך - אכילה כאקט של הרס עצמי, לא כהנאה. והיא מבינה רק בדיעבד שהגוף שלה היה תסריט שכתבה בניסיון לשלוט במשהו, כשהכול היה מחוץ לשליטה.

דעה: מעגל האשליה: בין חדר כושר למזללה

דימויי גוף היו תמיד חלק חשוב מהערכה עצמית, ושניהם משפיעים זה על זה. הערכה עצמית נמוכה עשויה לפגוע בגוף, בהשמנת יתר או באנורקסיה, וכן להיפך, נטיה להשמנה או לרזון קיצוני מובילים לדימוי גוף נמוך. בעולם שלנו, בו הערכה עצמית חשובה כמו גם דימוי גוף, הבעיות הנפשיות והפיזיולוגיות מתגברות, וכולנו שוקעים בתוכן. בעולם מבולבל, חדרי כושר עומדים ליד מזללות, מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים, שלאורכם בתי קפה עם קרואסונים נפלאים, שיהיה מקום לרוכבים לנוח… האכילה הופכת לנחמה, והספורט לנחמה מן הנחמה.

הרחבה: לא על הלחם לבדו: הרצון שמחפש משמעות

הפסוק מלמד כי "לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח,ג), שמשמעותו כי החיים אינם 'ביולוגיה', אלא 'משמעות'. בני האדם מאופיינים לא רק ע"י יכולת הדיבור, אלא בעיקר ע"י הרצון. לבעלי חיים יש אינסטינקטים ודחפים, ולבני אדם יש רצון, לא רק תשוקה. הרצון הוא גולמי, הוא תחושת חיפוש, רצון שמחפש לו כתובת, ממש כמו אישה הרה, שרוצה ולא יודעת מה. כדי לספק את הרצון, ברירת המחדל הקלה היא פתיחת המקרר, אולי יש שם משהו משביע רצון, אולי בקניון, אולי במוזיאון או בספריה. הרצון עובר תמיד דרך הגוף, דרך החיים עצמם, והאוכל, לטוב ולרע נותן משמעות. הפסוק מרמז זאת: המשמעות אינה בלחם, אבל אולי במצה (מוצא), לחם העוני.

תרבות: גן התענוגות של בוש: כשגרגרנות וצום נפגשים בגיהנום

בתמונה מפורסמת של הצייר ההולנדי הירונימוס בוש, 'גן התענוגות הארציים', מוצגים תענוגות החיים על ידי קבוצת גברים רכובים על חיות משונות במעגל אקראי, ועוד דמויות עירומות, פירות רבים וציפורים. בלוח הימני נראה הגיהנום, ובו החוטאים נידונים למיתות משונות ונוראות. הגרגרנות, האכילה המיותרת לא שונה מהצום, שתיהן עסוקות בהרס הגוף והרס המשמעות. בעיות אכילה באות לתת מענה לרצון, והרצון הנפשי עובר טרנספורמציה לכאב פיסי, ובעיני דתות ואנשים הוא נותן משמעות.