בית והשאלה על בעלות: מסע בין רשות היחיד לרשות הרבים

מקור: מן המקורות: על גבולות הרשויות

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְסַקֵּל מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמְצָאוֹ חָסִיד אֶחָד, אָמַר לוֹ: רֵיקָה! מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְסַקֵּל מֵרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּךְ לִרְשׁוּת שֶׁלָּךְ?! לִגְלֵג עָלָיו. לְיָמִים נִצְרַךְ לִמְכּוֹר שָׂדֵהוּ, וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאוֹתוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים, וְנִכְשָׁל בְּאוֹתָן אֲבָנִים. אָמַר: יָפֶה אָמַר לִי אוֹתוֹ חָסִיד "מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְסַקֵּל מֵרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּךְ לִרְשׁוּת שֶׁלָּךְ".

(תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נ עמוד ב)

ביאור: פשר הסיפור: בין חכמת החסיד לטעות האדם

אדם מסקל אבנים מחצרו וזורק אותם לרשות הרבים, וחסיד אחד מעיר לו הערה פילוסופית, 'טיפש, מדוע אתה מסקל אבנים מרשות שאינה שלך אל רשות שלך'. האיש התעלם, מן הסתם, שהרי דבריו של החסיד נראו חסרי הגיון. לימים איבד אותו האיש את ביתו הפך לדר-רחוב, ורק אז הבין מה שנאמר לו בעבר.

דעה: מבט מעמיק: מעבר לתועלתנות - על קדושת המרחב המשותף

המעשה שלפנינו עשוי להטעות, והקורא יבין כי מדובר בתועלתנות. לא כדאי לזרוק לרחוב את הפסולת הביתית, משום שיום אחד תיתקל בפסולת הזו ברחוב ותפגע. האם לכך התכוון החסיד? האם דר הרחוב הבין שלא מדובר בתועלתנות, אלא כעקרון מעמיק הדורש לכבד כל מרחב, בלי קשר לזכות הקניין וההגנה עליו? הרכוש הפרטי הוא תמיד על תנאי, מישהו יקנה אותו, יכבוש או יגנוב, יילקח לטובת הציבור, בעוד הרחוב הוא המקום שלעולם יהיה שלך, איש לא יכול לקחת אותו ממך.

הרחבה: הרחבת המבט: מרוסו ועד ימינו - על בעלות, חירות וצדק

פיסקת הפתיחה של החלק השני ב"מאמר על אי השוויון" שכתב ז'אן ז'אק רוסו, מתארת את האדם הראשון שגידר לעצמו חלקת אדמה והעלה בדעתו לומר "זאת לי היא", כאב קדמון של אינספור פשעים, מלחמות, רציחות, וזוועות אחרות שידע האדם וכל החי, הצומח והדומם, מאז אותו רגע מר ונמהר של המצאת הרכוש הפרטי. אמנם, רוסו לא העלה על דעתו שנוכל לחזור ולעצור את אותה הכרזה 'זה שלי', ואף הסכים כי זכות הקנין היא זכות בסיסית, יסוד הזכות לחירות, אך כתב את 'האמנה החברתית' שלמעשה ביקשה לתקן את מצב התחרות והרדיפה אחר ממון. הרכוש הפרטי זקוק לאישור חברתי, ופירות האדמה הפרטית הם גם נחלת הכלל.

תרבות: בתרבות העכשווית: מאוטופיה לנוטופיה - חלום עולם ללא גבולות

בחודש אפריל 1973 הכריזו ג'ון לנון ויוקו אונו על הקמת 'נוטופיה', אומה ש'אין לה גבול ולא רכוש, לא דרכון ולא חוק, מלבד חוק העולם'. לאומה הזו, שכל אחד יכול להצטרף אליה, יש גם המנון: IMAGINE. אל מול החיפוש אחרי אוטופיה, כפי שתיאר תומאס מור במאה ה-16, היא 'חברה מושלמת, אידיאלית, בעל סדר חברתי אידיאלי, חברה שאינה באמת אלא שאיפה לא ריאלית', מעמיד לנון חברה ריאליסטית ואנרכיסטית, שאינה זקוקה לחוקים וגבולות, אלא לרצון טוב ואמון מוחלט. אלפים רבים הלכו אחרי החזון, האם הצליחו? האם זה אפשרי?