בית – המקום שבו האלוהי נעשה משפחתי

מקור: אלוהי יעקב: מדוע לא אלוהי אברהם ויצחק?

וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב: ״וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה׳ אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְגוֹ׳״. אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְלֹא אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק? אֶלָּא: לֹא כְּאַבְרָהָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״הַר״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה׳ יֵרָאֶה״, וְלֹא כְּיִצְחָק שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״שָׂדֶה״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה״, אֶלָּא כְּיַעֲקֹב שֶׁקְּרָאוֹ ״בַּיִת״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל״.

(תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פח עמוד א)

ביאור: משלושת המקומות: הר, שדה ובית

רבי אלעזר בן פדת מבאר את ההעדפה של האלוהים ליעקב אבינו, ולא לשני האבות הקודמים. לדעתו ההבדל בין אברהם ויצחק לבין יעקב נעוץ בכינוי אותו נתן המקרא למקום התפילה: אברהם עולה להר להקריב את בנו, יצחק יצא לשוח (לשוחח – להתפלל) בשדה, ויעקב ביכר את הבית.

דעה: מהאוניברסלי למשפחתי: יעקב ויסוד הבית היהודי

אלהי אברהם מביט מלמעלה, מעל המציאות, משגיח ובוחן, ואילו יצחק רואה את הקב"ה בתוך העולם כולו, במרחב הכללי. שניהם, אברהם ויצחק רואים אלוהים אוניברסלי, אולם יעקב רואה אלוהים משפחתי, שיש לו בית ונוכחות ממשית. בביתו של אברהם אבינו יש גם את ישמעאל והגר, ובביתו של יצחק מתגורר גם עשיו, בעוד בביתו של יעקב נוצר עם ישראל, שנים עשר שבטים וארבע נשים שכל בניהן הם חלק מהמשפחה. הבית הוא יסוד המשפחה היהודית, ויעקב הוא זה המכנה את מקום האלוהים כבית.

הרחבה: בית המקדש כמרכז מלכד לאומי

הרב דוד לוי, אתר 'צריך עיון', התפקיד הלאומי של בית המקדש

הכוח המלכד את עם ישראל הוא היותם עם ה' ולכן המרכז של ישראל הוא העלייה לבית ה'. החשיבות של ייחוד מקום אחד לעבודה הרוחנית היא לאומית ולא דתית. לכן, בזמן המדבר, שהעם היה מלוכד מעצם חיי המחנה, הותר לכל אדם לעבוד את ה' כאשר ישר בעיניו – אם רצה להקריב, הקריב, ואם לא, נשאר בביתו. אולם, הצורך בלכידות לאומית והחשש שאדם יתנתק משאר העם ויתבודד בנחלתו הוליד את חובת העלייה לרגל: "לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר ונדבתיך ותרומת ידך: כי אם לפני ה' א' תאכלנו במקום אשר יבחר ה' א' בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני ה' א' בכל משלח ידך". הקשר בין אכילת הקודשים במקדש וצירוף הלוי והגר והיתום והאלמנה אינו מקרי. העלייה המשותפת לרגל מחזקת את הסולידריות הלאומית ואת הערבות ההדדית. נמצא אפוא שהחשיבות של בית ה' אינה רק חשיבות דתית, אלא בעיקר חשיבות לאומית. החשיבות של בית המקדש נמצאת בכך שהעם היהודי מתלכד סביב בית ה'.

תרבות: תרבות ה'בית' בשפה העברית ובחיים הישראליים

המילה בית היא תחילית לנושאים רבים בשפה העברית. בישראל עשרות ישובים ששמם מתחיל במילה 'בית', החל מן העיר 'בית שמש' ועד המושב 'בית גמליאל'. גם מוסדות רבים פותחים במילה בית, בית ספר ובית חולים, בית משפט ובית מקדש, בית מלון ובית מרקחת, בית בובות ובית דפוס, ואפילו בית זיקוק ובית חב"ד, ועוד. וגם בית אריאלה (תל אביב) ובית הנסן (ירושלים), בית לוינשטיין (רעננה), ועוד אלפים. באנגלית, למשל, מכנים בית חולים 'Hospital', שפירושו מקום אירוח, אך לא בית. בעברית רוצים שכל מקום יהיה 'בית', ובתנ"ך מופיע השורש בי"ת למעלה מ- 2240 פעמים. לשם השוואה, בקוראן או בברית החדשה מופיעה המילה 'בית' כעשירית ממספר הפעמים בתנ"ך.