אופנה: כשהבגד הופך למסר - הסמליות הנסתרת של מה שאנחנו לובשים

מקור: הפילוסופיה של הבגד: כשהחומר מלביש את הרוח

"כל הדברים הנראים לעין אינם אלא סמלים; מה שאתה רואה אינו קיים בזכות עצמו, ולמעשה, אם נעמיק, אינו קיים כלל. החומר קיים רק באופן רוחני, ותכליתו לייצג רעיון ולהעניק לו גוף מוחשי.

משום כך הבגדים - אף אם נחשוב אותם לדבר של מה בכך - הם בעלי חשיבות שאין לתארה במילים. הבגדים, למן גלימת המלך ומטה, הם סמליים: הם אינם מייצגים רק את המחסור האנושי, אלא גם את הניצחון המתוחכם ורב־הפנים על אותו מחסור.

יתרה מכך, כל הדברים הסמליים הם למעשה 'בגדים', בין אם נארגו במחשבה ובין אם ביד; שכן הדמיון חייב לארוג מלבושים וגופים נראים, שרק בתוכם יכולות להתגלות יצירותיה והשראותיה הנסתרות של התבונה."

(תומאס קרלייל, Sartor resartus, ספר ראשון, פרק שישי, תרגום)

ביאור: מהרעיון אל המציאות: מדוע הרוח זקוקה לבגד

העולם הרוחני הוא בלתי נראה: רעיונות, רגשות, אלוהות והנפש - אי אפשר לראותם, ולכן הרוח צריכה "גוף", כלומר, כדי שרעיון יתקיים בעולם הזה, הוא חייב להתלבש בחומר. החומר הוא ה"בגד" של הרוח, וכך נולדת הסמליות המומחשת באמצעות בגדים.

דעה: קריאה לפעולה עטופה בבד: תפיסת קרלייל על הבגד כביטוי אישי

קרלייל, אנגלי בן המאה ה-19, היה אחד המשפיעים הגדולים בהגות האינדיבידואליסטית בעת החדשה. אחת הטענות של קרלייל היא למעשה כי הבגד העוטף את הגוף אינו רק ביטוי סמלי לרעיון סימלי, אלא קריאה לפעולה. הבגד הוא למעשה הקריאה לפעולה, להגשמת רעיונות ואמונות של היחיד, ועל ידי הלבוש, שגם הוא סימלי, ליצור עולם. קרלייל מתבטא במאמרו 'על גיבורים, עבודת גיבורים ומידת הגבורה בדברי הימים' כך: 'כל הגבורים קורצו בעצם וראשונה מחומר אחד, ורק לפי הדרך שקבלו אותם בני אדם והצורות המיוחדות שלבשו הם שונים זה מזה'. הבגד מביא לידי ביטוי את האדם.

הרחבה: שרוך הנעל שאסור לשנות: הזהות היהודית דרך עדשת האופנה

חכמי ישראל קבעו כי אם גזרו הגויים על היהודים להחליף אפילו את צבע שרוך הנעל, מוטב למות מלשנות את צבע השרוך (מסכת סנהדרין עד, ב). הגמרא אמנם מציגה את שרוך הנעל כדי לומר שאפילו מנהג חסר חשיבות יש בו ערך, אולם לא בכדי הדוגמה היא מעולם האופנה. גם לצבע שרוך הנעל יש חשיבות סימלית, וחיקוי של אופנה זרה מבטל את הזהות האישית, לטובת זהות כללית, שאינה יהודית כלל. אפילו שרוך הנעל עושה את האדם. ובתמונה, חיה אופנתית.

תרבות: שפת הצבעים: מה הבגדים שלנו אומרים עלינו בלי מילים

מדוע שמלת הכלה לבנה, ומדי שוטרים כהים מאוד? למה הכחול הוא צבע בגדי עבודה ('צווארון כחול'), ובגד אדום הוא גורם משיכה? במחקרים שונים התברר שבעיני אנשים בגדים בצבע חום הם בלתי מושכים ומשמעממים, בעוד בגד שחור מפגין שלטון ועוצמה, והוורוד מפגין אמנם נחמדות ויופי, אך מהדהד אינטליגנציה נמוכה. הכחול מפגין רצינות, והלבן של שמלת הכלה מסמל טוהר כמובן, כמו גם בגדי השבת והחג שלנו. מדי הצבע נצבעו בצבע זית, הן כצבע הסוואה בטבע, והן כהשתלבות רוחנית ופיסית באדמה עליה אנו נלחמים. האדם עץ השדה.