אופנה: כאשר המילה הופכת לבגד והבגד הופך לסימן

מקור: הבגד הכתוב: כאשר השפה משחררת את הבגד מהמציאות

בגד המתואר במילים ("הבגד הכתוב") נהנה מפטור מוחלט מכל פונקציה מעשית או מגבלה פיזית. בניגוד לבגד המצולם או הממשי, הבגד הכתוב אינו מתלכלך, אינו מתקמט ואינו נקרע; הוא לעולם אינו לוחץ, והוא תמיד במידה הנכונה. במילים אחרות, השפה מבצעת אידאליזציה של האובייקט. המילה 'צמר' אינה מגרדת; המילה 'משי' אינה מרשרשת. הכתיבה הופכת את הבגד לאובייקט טהור של משמעות, ובכך מאפשרת לאופנה להתקיים כמערכת של סימנים ולא כאוסף של בדים.

בתמונה: שמלות הקרינולינה של המאה ה-19. אלפי נשים, כולל נשים יהודיות, מתו בגלל אש שאחזה בשמלות)

(רולאן בארת, Système de la mode, 1967)

ביאור: בין הבד לסמל: הכפילות של האופנה

האופנה אינה רק מה שאדם לובש, אלא בעיקר מה שהוא מדבר עליה. הבגד הפיזי מתקלקל, מתקמט ונקרע, ואילו 'הבגד הכתוב' הוא נצחי, מעניק משמעות וסמליות. מדים של חייל, נהג אוטובוס או שוטר, רב או חקלאי, אינם רק עלי תאנה, אלא כותנות עור, האופנה היא פונקציונאלית וסימלית בעת ובעונה אחת.

דעה: הקניה האמיתית: לא בגד אלא תואר

הדיבור על הבגד יוצר הפשטה. הדוגמה של "צמר": במציאות, צמר הוא סיב מחוספס שמגיע מכבשה. בטקסט האופנתי, המילה "צמר" או "סריג רך" מנותקת מהחיה ומהחספוס, והופכת למילה נרדפת ל"חמימות", "ביתיות" או "חורף רומנטי". אנו לא קונים את הבגד, אנחנו קונים את התואר שלו. אנחנו קונים "קלילות", "אלגנטיות" או "נונשלנטיות". אנו קונים מותג, ולא רק בגד.

בארת טוען שתמונה היא רב-משמעית. כשאנחנו רואים תמונה של אישה בשמלה לבנה קצרה, אנחנו יכולים לפרש זאת בהמון דרכים: "היא הולכת לים", "היא משחקת טניס", "היא ילדותית", "היא ענייה". הטקסט משמש כעוגן, הוא מכריח אותנו לפרש את התמונה בדרך אחת בלבד.

הרחבה: פילוסופיה של לבוש: בין ממשות לדימוי, בין ערך למעמד

מאז ימי יוון ועד ימינו, מתקיים דיון בשאלת היש והקיים. האם המציאות היא ממשות, או רק דימוי, לבוש למציאות רוחנית, פילוסופית. האם המציאות היא הגוף או הלבוש, האם היא אור או כלי? ז'אן בודריאר, פילוסוף צרפתי בן המאה ה-20, הוסיף לדברי רולן בארת, שמלבד הדיבור על הבגד, יש גם את ערכו (בספרו "חברת הצריכה" ועוד). פילוסופיה יכולה להיאמר על כל מכנס ג'ינס או מעיל חורפי, אולם הערך הוא משתנה חשוב בסמליות הבגד. ערכו של הבגד הוא סמל סטטוס, מפתח להיכנס לעולם מעמדי הרצוי לזה שלובש את הבגד, בין אם סטטוס של עושר או חכמה, או דווקא רחוביות וחוסר אכפתיות.

תרבות: מעיל גשם כחול כמטפורה: כשהבגד מספר את סיפור החיים

אחד משיריו הנודעים של ליאונרד כהן הוא 'מעיל גשם כחול מפורסם' (בתרגום צרויה להב). השיר מספר על בגידה וניאוף, על אבדן תמימות וניצול, ובשורה אחת מתאר כהן את הבוגד: "נראית זקן באותה התקופה/ עם המעיל הכחול שנפרם בכתפיים". שמו של השיר אינו על הבגידה או על העצב, אלא מפנה זרקור לבגדי האיש. "מעיל כחול פרום בכתפיים", מעיל המסמל את החיים הבוהמיינים, את הבגידה, ואת עומס החיים של אותו חבר, וכמובן את רצונו להישאר בבגדי צעיר, דבר המדגיש דווקא את זקנותו. די לראות את הבגד כדי להבין מה אופיו של הלובש אותו.