שתיקה: כאשר השתיקה הופכת לשותפות לרוע

מקור: זעקתו של מרטין לותר קינג מכלא בירמינגהאם

התאכזבתי מהכנסייה הלבנה ומהנהגתה. כמובן, ישנם כמה יוצאי דופן בולטים... אבל למרות החריגים הבולטים האלה, אני חייב להדגיש בכנות שהתאכזבתי מהכנסייה... הייתה לי הרגשה מוזרה שנזכה לתמיכת הכנסייה הלבנה. הרגשתי שהכמרים, המטיפים והרבנים הלבנים של הדרום יהיו מבעלי בריתנו החזקים ביותר. במקום זאת, כמה מעטים היו מתנגדים מוחלטים, שסירבו להבין את תנועת החירות והציגו מצג שווא של מנהיגיה; רבים מדי אחרים היו זהירים יותר מאשר אמיצים ושמרו על שתיקה מאחורי הביטחון המרדים של חלונות ויטראז'. קיוויתי שכל אחד מכם יבין, אבל שוב התאכזבתי. בעיצומן של עוולות בוטות שנגרמו לאדם השחור, צפיתי בכנסיות הלבנות עומדות בצד ורק משמיעות חוסר רלוונטיות אדוקה וזוטות קדושות. בעיצומו של מאבק אדיר לשחרר את האומה שלנו מאי צדק גזעני וכלכלי, שמעתי כל כך הרבה כמרים אומרים: "אלה נושאים חברתיים שהבשורה לא קשורה אליהם".

(ד"ר מרטין לותר קינג, מכתב מן הכלא, בירמינגהם, אוגוסט 1963. (תרגום לעברית))

ביאור: כאשר אנשי הדת העדיפו את שלוות חלונות הוויטראז' על צדק

בשנת 1963 נרצחו ארבע ילדות אפרו-אמריקאיות בהתקפת טרור על ידי מטען נפץ שהונח ברחוב הכנסייה הבפטיסטית שבבירמינגהאם, אלבמה. ד"ר קינג, כומר בפטיסטי שלחם למען זכויות השחורים בין השנים 1955-1968, השתתף במחאות ההפרדה הגזעית והגזענות בבירמינגהאם, ונכלא בגין כך, כמו בעשרים ותשעה מקרים אחרים. במכתבו אל מחוץ לכלא הוא כתב בין היתר על שתיקתה של הכנסיה הנוצרית ועל שתיקת הרבנים, שהסתתרו מאחורי חלונות בתי התפילה. רבים, גם אלו שלא היו בעד ההפרדה הגזעית, שתקו בתואנה כי זה אינו 'עניין דתי'. חמש שנים אחר כך, ימים לא רבים לפני הירצחו, יזכיר זאת שוב הד"ר קינג, הפעם באופן בוטה יותר. דברי השטנה של המתנגדים לביטול ההפרדה הגזעית יישכחו יום אחד, אולם השתיקה של אלו התומכים מרחוק ובשתיקה, לא תשכח לעולם.

דעה: האומץ לצאת מן השתיקה: בין הרוב הדומם למיעוט הפועל

אנו עומדים פעמים רבות בפני רשע, טפשות או טעות ושותקים, חוששים מלהיפגע, אולי לא מאמינים שאנחנו יכולים לשנות, או שלא רוצים להתערב בעניינים של אחרים. הרוב פשוט מעדיף להישאר עם קבוצת הרוב, שם השתיקה נעשית נוחה יותר, גם אם לא מוסרית. יש להודות כי ההחלטה המוסרית קשה, כיוון שיש זמנים בהם עדיף לשתוק, הן משום שהדיבור רק מזיק, או שכבר מאוחר מידי לדבר, ולמרות זאת, ההחלטה המוסרית מחויבת.

בכל העולם כולו יוצאים בימים אלו אנשים להפגנות, מחאות ודרישות מן הממשלות שלהן. בישראל מפגינים כנגד ובעד הממשלה, בעד ונגד החזרת חטופים בתמורה להפסקת המלחמה ושחרור רוצחים, ובעולם כולו עומדים אנשים ומבקשים צדק, רווחה, שלום, חירות, משפט. אולם, במקומות רבים מידי אין פה להמון, במדינות טוטליטריות ואל מול חברות כלכליות עצומות, מחשש למוות ולמאסר. האמת היא שאין צורך בהמון אנשים כדי לשנות מציאות, די בקומץ אקטיביסטים, כדברי הסוציולוגית האמריקאית, מרגרט מיד: "לעולם אל תטיל ספק כי קבוצה קטנה של אזרחים מחויבים ונבונים לשנות את העולם. כך היה מאז ומעולם". תחשבו כמה מעט יהודים יש בכדור עליו אנו חיים, ועד כמה שינינו את מסלולו.

הרחבה: איך ההגמוניה הכלכלית משתיקה את קולנו הפנימי

אביעד קליינברג, שירת הסירנות (בלוג):

ללא מודל של מצוינות מוסרית ההופך אותנו לאנשים שאין להם מחיר, הכל מכיר. ההגמוניה של השוק החופשי מפוררת קהילות ומזנה את הכל. נביאי החברה הפתוחה של ההון, שרוממות האינדיווידואליזם בפיהם, מעודדים חברה שבה היחיד בעל העקרונות החזקים, בעל הארטה, נשחק, מתמסמס, נעשה עבד לעריצותם של האופנה ושל מעצבי דעת הקהל. הוא אינו מתייצב מחוץ למקהלה לא משום שאיבד את אומץ לבו, אלא משום ששוב אינו יכול לחשוב אלא על פי הכללים שייצרו בעבורו אדוני הסחורות. הוא אוהב את שנאמר לו לאהוב. הוא אוהב את אדוניו; לא יצא לחופשי. לא קמה בו עוד רוח.

הנה עצתו של החכם הסיני לאו צה לשליט: "בבקשו לשלוט באנשים, החכם מרוקן את מוחם וממלא את כרסם; הוא מחליש את שאיפותיהם ומחזק את עצמותיהם. הוא עושה אותם חסרי ידיעה וחסרי תשוקה וגורם לכך שהיודעים לא יעזו לפעול" (לאו צה, דאו דה צ'ינג בתרגום י' גרואזה וח' קלעי). רובנו, מתברר, שבעי רצון מן הסידור הזה. אבל מי שדרך ענני השובע שבבטן עודו חש ברצון, מי שחרד פן נאבד את היכולת לחשוב ולרצות אחרת, יודע אינסטינקטיבית כי הסגולה הטובה שוב נחוצה לנו.

כדי שתתאפשר סגולה טובה, צריכה לקום מחדש קהילה שבעיניה המחויבות לבחירה אמיתית שלובה במחויבות לקהילה. לחברים בה נכונה משימה לא קלה: מלאו את מוחם של האנשים, חזקו את שאיפותיהם, עשו אותם בעלי ידיעה; הפסיקו לדבר כל כך הרבה. העזו לפעול.

תרבות: מ'הנחשול' לגטו ורשה: כשמעטים מעזים להפר את השתיקה

בשנת 1981 יצא לאקרנים הסרט 'הנחשול', המבוסס על מקרה אמיתי. מורה בבית ספר תיכון בקליפורניה מבקש להוכיח כי כל אחד יכול להישאב אל הרוע, ויוצר בכיתתו מחתרת דמיונית המשליטה טרור בבית הספר, ורק אחת מן התלמידות יוצאת כנגד. הסרט מעמיד מראה מול הצופים, דורש מעורבות, חשיבה עצמאית, ובעיקר יוצא כנגד השותקים, שלמעשה מאפשרים להנהגה האלימה והקיצונית להמשיך ולהוביל. כך היה בגרמניה הנאצית, הרוב הדומם איפשר למיעוט אלים לפעול, ולהביא לאחד האסונות הגדולים בהיסטוריה.

ספרים וסרטים רבים אחרים מציגים תמונות אחרות, דמיוניות או היסטוריות, של מרד בנאצים תוך סיכון חיים, למשל: יעקב השקרן (בקר, 1963; קסוביץ', 1999) רשימת שינדלר (ספילברג, 1993), ממזרים חסרי כבוד (טרנטינו, 2009), אל מעבר לאוקיינוס (וינגר, 2023). וכמובן, החיים עצמם, במרידות המפורסמות בגטו ורשה ובגטו וילנה, ובעוד גטאות רבים.