מראה מקום · רשות הרבים ·

רשות הרבים: הבמה שבה אנו הופכים לבני אדם

מה קורה לנו כשהמרחב המשותף נעלם?

מקור: הבמה הפוליטית: חנה ארנדט על המרחב המשותף

"המרחב הציבורי, כמרחב משותף, מאגד אותנו יחד ועם זאת מונע מאיתנו ליפול זה על זה... לחיות חיים פוליטיים משמעו לחיות בתוך עולם של דיבור ומעשה."

(חנה ארנדט, "המצב האנושי", 1958)

ביאור: מרשות היחיד לרשות הרבים: היכן אנו הופכים לפוליטיים

עבור ארנדט, רשות הרבים היא המקום שבו האדם הופך ליצור פוליטי. בניגוד לרשות היחיד (הבית) העוסקת בהישרדות, רשות הרבים היא המקום שבו אנו מופיעים כבני אדם ייחודיים דרך פעולה ודיבור משותף. המרחב הפוליטי הציבורי הוא זה המאפשר אינדיבידואליזם, מול האחר.

דעה: השחיקה של המרחב הציבורי: מה אנחנו מאבדים?

תפיסה זו מדגישה שרשות הרבים היא התרופה לניכור. בחברה סוציאל-דמוקרטית, המרחב הציבורי הוא התשתית לשייכות אזרחית. כשמפריטים את המרחב הציבורי, למשל כשבונים בניינים במקום גנים ציבוריים, או כשעובדים מהבית מול מחשב ולא במקום עבודה, אנחנו מאבדים את ה"במה" שבה אזרחים יכולים לפעול יחד כשותפים שווים.

הרחבה: נפילת האדם הציבורי: מהתפקיד הציבורי לאובססיה לאותנטיות

כמו ה"במה" של ארנדט, הפילוסוף ריצ'רד סנט (Richard Sennett) בספרו "נפילת האדם הציבורי" (1977), טוען כי בעידן המודרני איבדנו את היכולת לשחק את ה"תפקיד הציבורי" שלנו. סנט טוען שבעבר רשות הרבים אפשרה לאנשים זרים להיפגש ולפעול יחד מבלי לחשוף את כל עולמם האינטימי, אך כיום אנו אובססיביים ל"אותנטיות" ואינטימיות, מה שגורם לנו לסגת מרשות הרבים חזרה אל תוך עצמנו ולשחוק את החיים האזרחיים. מאז יציאת הספר לאור, העולם השתנה לחלוטין, והאינטימיות הביתית נפרצה ע"י הרשתות החברתיות, כפי שנראה בהמשך.

תרבות: בין הפיאצה לשדרה: רשות הרבים במסך הקולנוע

הסרט "פריז, טקסס" מציג את המרחב הציבורי האמריקאי כמקום של בדידות אינסופית. לעומתו, בסרטים של פדריקו פליני, ה"פיאצה" האיטלקית היא רשות הרבים בשיאה: מקום של מפגש וערבוב בין מעמדות. אמריקה של וים וינדרס מוצגת ב'פריז, טקסס' כמקום שמם, מדברי, של אנשים בודדים. גם בשדרה החמישית בניו יורק צועדים מיליוני אנשים ביום, כשהם לבד. לעומתו, פרדריקו פליני, מתאר בסרטו 'רומא' את העיר התוססת, המגוונת, את האנשים שככל שהם עלובים או מסכנים, תמיד יעמוד לצידם אחר. בישראל מוצגים סרטים רבים העוסקים בציבוריות הישראלית, החל מקזבלן, דרך סרטי הבורקס והשוטר אזולאי, ועד שטיסל, הבחורים הטובים ולהציל את שולי.