קריקטורה: כשהצחוק הופך למראה של הנוקשות שבנו
מדוע אנחנו צוחקים על מי שמתנהג כמו מכונה, ואיך הפכנו בעצמנו לקריקטורות?
מקור: ברגסון על הצחוק כנקמה חברתית
"הצחוק הוא, מעל לכל, אמצעי תיקון. היות שהוא נועד להשפיל, עליו להותיר רושם מכאיב על האדם שהוא מושאו. באמצעות הצחוק, החברה נוקמת את נקמתה על החירויות שנלקחו מולה. הצחוק הוא עונש חברתי... המכוון כלפי כל מה שהוא מכני המולבש על החי."
(אנרי ברגסון, "הצחוק: מסה על משמעות המצחיק", 1900)
ביאור: המכני המולבש על החי: כשאנשים הופכים לבובות
הפילוסוף אנרי ברגסון טוען שהחיים מאופיינים בגמישות וזרימה. הקומי נוצר כשאדם מתנהג לפתע כמו חפץ או מכונה (אדם שמחליק על בננה ומאבד שליטה, או דמות שחוזרת על אותה תנועה שוב ושוב). הקריקטורה לוקחת "טיק" אנושי או תו פנים, מקפיאה אותו, והופכת את האדם לבובה על חוט. אנחנו צוחקים כדי "להעניש" את הנוקשות והוודאות ולהחזיר את הגמישות לחברה.
דעה: אנחנו הקריקטורות של עצמנו
אנחנו חיים בעידן שבו התיאוריה של ברגסון הפכה לנבואה המגשימה את עצמה. הפוליטיקאי המודרני הוא רובוט של דפי מסרים וחיוכי פלסטיק; הוא קריקטורה מהלכת עוד לפני שצויר.
לא רק הפוליטיקאים, הרשתות החברתיות הפכו את כולנו למכונות. אנחנו מגיבים באופן אוטומטי, מדקלמים סיסמאות שבטיות ("בומר", "משיחיסט", "שמאלן", "ביביסט"), והופכים לדמויות שטוחות וצפויות. בעולם כזה אנשים הופכים את עצמם לקריקטורות, בניתוחים להבלטת השפתיים, בתסרוקות משונות, באופנות מזעזעות. הצחוק של ברגסון הוא היום בכי: איבדנו את הגמישות האנושית והפכנו לפלקטים של עצמנו. אנחנו המכונה המודבקת על החי.
הרחבה: קריקטורות תלמודיות: מכרס רבי אלעזר ועד היתוש של טיטוס
התלמוד מלא בקריקטורות. מסופר על שני חכמים שהיו שמנים כל כך, עד כדי כך שאם יעמדו זה מול זה כשכרסו של אחד נוגע בכרס של השני, צמד בקר יכול היה לעבור באמצע (בבא מציעא פד, א); היתוש שבאזנו של טיטוס, שהשמין מרוב אכילת מוחו של טיטוס (אכל לו את הראש…) (גיטין נו, ב), וכמובן אגדות רבה בר בר חנה שכולן קריקטורות פוליטיות, דתיות או פילוסופיות (בבא בתרא עג-עד).
תרבות: משפחת טורטל: קריקטורה של החברה הישראלית
תכנית הטלוויזיה 'ארץ נהדרת' היא מהתכניות הנצפות ביותר בישראל. התכנית מכעיסה, מצחיקה, בועטת, לועגת ובעיקר סטיגמטית. הקריקטוריה נולדת מתוך הסטיגמה, ואחד המדורים בתכנית הוא 'הטורטלים'. משפחת טורטל העשירה והטיפשה היא קריקטוריה לאופנות, לתחרות על כבוד ויופי, ובעיקר קריקטורה לעולם שבו הטיפשים נהנים ועשירים, ומתמטיקאים זקוקים לפירורים משולחנם.