פחד: כיצד הבינוניות משתמשת בשנאה כמגן מפני עצמה

מקור: סארטר על הפחד שמאחורי האנטישמיות

"האנטישמי הוא אדם המפחד. לא מן היהודים, כמובן, אלא מעצמו, מן המצפון שלו, מן החירות שלו... האנטישמיות היא, בקיצור, הפחד מפני המצב האנושי. האנטישמי הוא אדם המבקש להיות סלע איתן, זועם, בלתי חדיר."

(ז'אן-פול סארטר, הרהורים בשאלה היהודית, 1946)

ביאור: הבריחה אל הסלע: כיצד השנאה הופכת לזהות

בחיבור שנכתב מיד אחרי השואה, סארטר מנתח את הגזען. הוא לא "חזק", הוא פחדן, הוא מפחד מהמורכבות של החיים, מהאחריות האישית, מהעובדה שהוא בינוני. אז הוא בורח אל השנאה, השנאה הופכת אותו ל"מוצק" (כמו סלע). היא נותנת לו זהות מיידית וקלה ("אני לא הם") בלי שיצטרך לעבוד על האישיות שלו.

דעה: השנאה כעצלנות אינטלקטואלית

גזענות איננה עמדה פוליטית, אלא וידוי פסיכולוגי. היא הדרך של הבינוניות להכריז על קיומה באמצעות הנמכת האחר. המנגנון הוא פרימיטיבי: אם אדם אינו מסוגל להתרומם בזכות עצמו, הוא דורך על מישהו אחר כדי להרגיש גבוה. עוצמה אמיתית אינה זקוקה לשעירים לעזאזל, וביטחון עצמי אינו דורש דמוניזציה של הזר. השנאה היא עצלנות אינטלקטואלית; קל יותר לשרוף ספרים מאשר לקרוא אותם, וקל יותר לתעב קבוצות שלמות מאשר לתקן פגמים אישיים. כך הבריון האנטישמי מיסב את תשומת הלב של הסובבים אל פגמים דמיוניים של האחר, כדי שלא ישפט הוא.

בתמונה: היינריך היינה, יהודי מומר, מגדולי השירה והספרות במאה ה-19 בגרמניה, שטבע את המשפט: 'במקום בו ישרפו ספרים, ישרפו בני אדם'. (הספרים שנשרפו היו ספרי קוראן, האנשים שנשרפו (עם ספריהם) היו יהודים).

הרחבה: מרגלים וחגבים: דימוי עצמי ופחד מהזולת

כל הדברים חוזרים לפסיכולוגיה של המרגלים (במדבר יג): "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". זה המשפט החשוב ביותר בתנ"ך על דימוי עצמי. הפחד מה"ענקים" בחוץ הוא רק השלכה של תחושת החגב שבפנים. העולם מתייחס אליך בדיוק כפי שאתה מתייחס לעצמך. השנאה לאחר מסתירה פחד והערכה עצמית נמוכה.

תרבות: הנאצי המנומס: פחד בחליפה מגוהצת

סצנת הפתיחה בסרט "ממזרים חסרי כבוד" (2009). הקצין הנאצי האנס לאנדה מנהל דיאלוג מנומס להחריד עם איכר צרפתי על "חולדות וסנאים". הוא מסביר שהגועל שלנו מחולדות הוא לא רציונלי אלא מובנה, כמעט ביולוגי. הוא לא שונא מתוך להט, אלא מתוך יצר קמאי של פחד וגועל. הסצנה מראה שהרוע הכי גדול לא נראה כמו מפלצת מזילה ריר, אלא כמו בירוקרט משכיל שמפחד שמישהו "ילכלך" לו את הסדר.