פחד: כשעצם הבחירה הופכת לשיתוק - בין עץ התאנה לחמורו של בורידן

מקור: עץ התאנה שהשחיר: דימוי מצמרר של סילביה פלאת'

"ראיתי את חיי מסתעפים לפניי כמו עץ התאנה בסיפור... מכל קצה ענף קרץ עתיד נפלא... ורציתי את כולם, אבל לבחור באחד מהם פירושו לאבד את כל השאר... ישבתי שם, מתחת לעץ, גוועת ברעב, רק משום שלא יכולתי להחליט באיזו תאנה לבחור. רציתי בכולן, אבל הבחירה באחת פירושה אובדן כל השאר, וכשישבתי שם... התאנים החלו להתקמט ולהשחיר, ונופלו, אחת אחת, אל האדמה, לרגלי."

(סילביה פלאת', פעמון הזכוכית, 1963)

ביאור: חרדת ההחמצה: כשהעודף הופך למחלה

סילביה פלאת' מתארת בדיוק מצמרר את המחלה של המאה ה-21: ה-FOMO (חרדת ההחמצה). הגיבורה גוועת ברעב לא בגלל חוסר, אלא בגלל עודף. כל תאנה היא חיים אפשריים (קריירה, זוגיות, מסעות), והפחד לבחור באחת ולהפסיד את האחרות מוביל לשיתוק מוחלט. כך הסופרת, החוששת מלכתוב מילים על הדף הלבן, ולהסתיר את המילים שיכולות היו להיכתב.

דעה: מחיר השיתוק: הסירוב לבחור הוא הבחירה הגרועה ביותר

התוצאה אכזרית לאי היכולת שלנו להחליט: שמירה על כל האופציות פתוחות משמעה שאין ביד אף אופציה אחת. השיתוק המודרני אינו נובע מחירות, אלא מפחדנות שמתחפשת ל"זרימה". בזמן ההמתנה לקריירה המושלמת או לבן הזוג האידיאלי, המשאב היחיד שאינו מתחדש - הזמן - אוזל. הסירוב לבחור הוא הבחירה הגרועה מכולן, כיוון שהוא משאיר את השליטה לידי המקריות. שמה של המחלה: אתלופוביה (הפחד מכישלון), ותרופתה היא בגרות, הכרוכה בעסקה פשוטה וכואבת: להצטער על החיים שלא נחיו, בתמורה לחיים ממשיים, כשיש מוכנות לקחת סיכון, סיכון להחמיץ, להיכשל, לטעות.

הרחבה: בין חמורו של בורידן לחכמת רבי עקיבא: הרשות נתונה

משל "חמורו של בורידן", הגווע ברעב בין שתי ערימות חציר זהות כי אינו מצליח להכריע ביניהן, ממחיש את שיתוק הבחירה: הניסיון לאחוז בכל האפשרויות שסופו אובדן של כולן. מולו מציב רבי עקיבא פתרון משחרר: "הכל צפוי והרשות נתונה". זוהי הרגעה מהחרדה המודרנית - ישנה תוכנית גדולה, ובתוכה מוטב עלינו לעשות "השתדלות" ולבחור. ברגע שמבינים שאיננו אלוהים והאחריות לתוצאה הסופית אינה רק על כתפינו, אפשר להפסיק לקפוא ולהתחיל לחיות. בתמונה: קריקטורה אמריקאית משנת 1900 לערך המותחת ביקורת על הקונגרס אשר מתחבט כחמורו של בורידן בין בניית תעלת פנמה לבין בניית תעלת ניקרגואה.

תרבות: מר אף אחד: חיים נצחיים ללא בחירה הם חיים ללא משמעות

הסרט "מר אף אחד" (Mr. Nobody) (2009). הגיבור, נימו, הוא האדם האחרון שעתיד למות, לאחר שכל האנושות ניצחה כבר את המוות. הוא מסוגל לראות את כל העתידים האפשריים שנובעים מכל בחירה שלו. הפרדוקס של הסרט הוא שנימו, בניסיון לא לעשות טעות, מנסה לחיות את כל החיים במקביל, ובסוף לא חי אף אחד מהם באמת. זהו שיעור ויזואלי על המחיר של הימנעות מבחירה. ומה יקרה לכל אלו שעתידים לחיות לנצח, ולמעשה לא חייבים לבחור דבר? אם מימד הזמן נעלם והחיים נצחיים, אפשר לשנות בחירות, לעשות הכל, והכל הוא לא כלום, חסר משמעות גם לגבי מה שיביא העתיד.