משפחה: בין זכות אוניברסלית לבחירה אישית

מקור: ההכרזה האוניברסלית: משפחה כזכות יסוד

(1) כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם.

(2) נישואין יערכו רק מתוך הסכמה חופשית ומלאה של בני הזוג המיועדים.

(3) המשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנה של החברה והמדינה.

(האומות המאוחדות, 1948, ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף טז)

ביאור: המשפחה כתשתית החברה האנושית

המשפחה היא היחידה הראשונית של החברה, ובלעדיה אין חברה אנושית יציבה. מתוך כך, כל אדם זכאי להקים משפחה, מתוך חירות והסכמה הדדית. כך אכן כתב אפלטון, לפני 2500 שנה, (המדינה): "זה שלא ייצור בראשונה ברית משפחה, לא יוכל לבסס ברית בת קיימא עם החברה האזרחית שהוא חלק ממנה."

דעה: בין זכות הנישואין לזכות שלא להינשא

בכל תרבות בעולם יש מערכת הממסדת זוגיות והופכת אותה לברית נישואים. זוגיות מבוססת על אהבה ומשיכה, על אינטרסים וצרכים, וטקסי הנישואין הופכים את כל אלו למחויבות ויציבות. כל אישה ואיש רשאים להינשא, ואין להגביל את זכותם לכך, כמו גם את זכותם שלא להינשא. ההצהרה של האומות המאוחדות באה לתת מענה לאתגרים השונים של בריתות הנישואים בעולם. נישואי בוסר של ילדים, הגבלת נישואים של אנשים מוגבלים פיסית או מנטלית, נישואים בכפיה, כל אלו שכיחים בעולם, והאמנה ביקשה לתת מענה לאתגרים הללו. אולם, באותה עת, האמנה ראתה בנישואים זכות ולא חובה נורמטיבית, זכות שלמעשה מסתירה טענה לפיה יש זכות שווה גם שלא להינשא. מקור יובא לכך בהמשך בהרחבה.

הרחבה: רבנו בחיי: שני נתיבים לאושר

בספר חובות הלבבות (שער רביעי שער הבטחון - פרק ד), קובע רבנו בחיי אבן פקודה (ספרד, 1080) כי מי שהקים משפחה יהיה אדם מאושר בחינוך ילדיו ובאהבת בת זוגו, ומי שלא הקים משפחה יכול גם הוא להיות אדם מאושר, בחופש שניתן לו מטרדת המשפחה, ובזמן שיש לו לעסוק בדברי מחשבה ואמונה. רבנו בחיי מתאר את יהודי זמנו, שרבים מהם עזבו משפחה או לא נישאו, כדי שיוכלו לעסוק בדברים חשובים: "כדי שֶׁיַּפְנוּ לִבָּם לעבודת-אלהים, וכן היו הנביאים בזמן הנבואה יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא-עולם".

תרבות: מבחן בֶּקדֵל: כשהזוגיות מגדירה את האישה

בשנת 1985 פרסמה הקריקטוריסטית האמריקאית אליסון בֶּקדֵל את 'מבחן בקדל'. בקדל טענה כי הייצוג הנשי בקולנוע בעייתי מאוד. ברוב רובן של השיחות בין שתי נשים המופיעות בסרטים, הנושא הוא גבר. לנשים בסרטי קולנוע, טוענת בקדל, אין נושאי שיחה מעבר לזוגיות וגברים. הרבה לפניה קבעה וירג'יניה וולף (חדר משלה, 1929) כי: "מוזר לחשוב שכל הנשים הגדולות בספרות, עד ימיה של ג'יין אוסטן, לא רק נראו דרך עיניו של המין האחר, אלא הוצגו אך ורק ביחס למין האחר – והרי זהו חלק קטן כל כך מחייה של אישה".

כיום המצב שונה, אולם עדיין רוב הנשים בסרטים מוצגות רק בהקשר של גברים. האם זה טבע או תרבות?