זוגיות: כשאור פגש אור והשכינה שורה ביניהם

מקור: כשהשכינה שורה בין זכר ונקבה

"מָאן דְּנָפִיק לְאוֹרְחָא דְּלָא אִשְׁתְּכַח דְּכַר וְנוּקְבָא, שְׁכִינְתָּא אִתְפָּרְשָׁא מִנִּיהּ."

(תרגום: מי שיוצא לדרך, וכבר אינו 'זכר ונקבה' [רחוק מאשתו], השכינה מתרחקת ממנו).

(זוהר, פרשת ויקרא ה, עמוד א)

ביאור: אורות שמתמזגים: תורת הזוגיות כהתגלות אלוהית

הזוהר מתאר זוגיות במונחים של שכינה. כל אדם מקרין אור כלפי מעלה (רבי שניאור זלמן מלאדי, אגרת הקודש, פרק ב); כשזוג נפגש, האורות מתמזגים לאור חדש, בו אלוהים נוכח. הזוגיות שמצליחה לאחד, לא לבטל, משרה בה קדושה, זהו הדבק המחזיק את בני הזוג.

דעה: המרחק שבין האידיאל לנטל היומיומי

את המילים הנפלאות הללו יש לקרוא רק לאחר כמה וכמה שנות נישואין, וודאי לא לפני הנישואין. הפער בין האורות הגדולים לבין חיי הנישואין המעשיים, הכלכליים, הטיפול בילדים ובבית, ועוד ועוד, שהם מרכז חיי הנישואין, ורק מעטים מאיתנו מסוגלים לראות בכך אור כלשהו, ולא נטל. למפרע, כשמביטים על החיים שעברנו, נטל הופך לאור, מטלה הופכת למשמעות.

הרחבה: המדע של הזהות המשותפת: כשהאחר הופך ל'אני'

פרופ' ארתור ארון, נחשב אחד החוקרים החשובים בתחום הפסיכולוגיה של הזוגיות בארה"ב. במחקר "הרחבת העצמי" (Self-Expansion): Aron et al. (1992) שלו נמצא שזוגות מאושרים מפתחים זהות משותפת — ממש מרגישים שהאחר הוא חלק מהם. בסריקות מוח, אזורים שמופעלים כשחושבים על "אני" מופעלים גם כשחושבים על בן הזוג. האור המשותף של אגרת הקודש אינו רק מטאפורה.

תרבות: כמעט גוף אחד: שיר שהפך להמנון הכניסה לחופה

כשאהוד מנור ועפרה פוקס נישאו, כתב לה אהוד שיר בשם 'ברית עולם'. לאחר עשור שר מתי כספי את השיר בפסטיבל הזמר, ומכאן ואילך הפך השיר להמנון הכניסה לחופה בחתונות רבות. הבית הראשון של השיר מתאר את סוד הזוגיות, קירבה ומרחק:

עוד מעט כמעט / אנו גוף אחד - / את ידך נתת / בידי שלי לעד.

שתי מילים נוצצות בתוך הבית שלפנינו, 'כמעט' ו'ידי'. יש כמעט התאחדות, התמזגות של געגוע, ולבסוף אחיזת הידיים היא הכמעט, הביטוי הרגיש ביותר לכבוד שבתוך הזוגיות, תמיד כמעט גוף אחד. יש לזכור, בסוף יש גוף אחד, בילדים.