בדידות: הריקנות שקדמה לבריאת האחר

מקור: הכרזה ראשונה על חסר בגן עדן

"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ."

(בראשית פרק ב, פסוק יח)

ביאור: כשהבריאה הטובה נתקלת במחסור יסודי

זהו המשפט הראשון בתורה שבו מופיעה המילה "לא טוב". הבריאה כולה "טובה", עד שהיא מגיעה לבדידות האנושית. התיקון לבדידות הוא ה"עזר כנגדו" – ישות שהיא גם עזרה וגם התנגדות, דיאלקטיקה תמידית, שיש בה חיבור ולעומתיות.

דעה: בדידות בתוך הקהל: כשהפרהסיא הופכת למדבר

ה"לא טוב" הזה הוא לא הזמנה למסיבת רעים, הוא קביעה אונטולוגית: האדם לא יכול להכיר את עצמו ללא "האחר". בלי מישהו שיעמוד מולך ויגיד לך "לא", אתה לא קיים, אתה רק אישור של עצמך. הבדידות אליה מתכוון הבורא היא חלל ריק שחייב להתמלא בחיכוך. הניסיון המודרני לבטל את ה"כנגדו" – ליצור מערכות יחסים שבהן כולם מקבלים את כולם בסובלנות מלאה אדישות – הוא חזרה לבדידות של אדם הראשון לפני הבריאה. אנחנו בורחים מהבדידות לתוך פרהסיא "נוחה", ומגלים ששם היא עשויה להיות הבדידות העמוקה ביותר.

הרחבה: הגל והמאבק על הכרה: מי באמת עבד ומי חופשי?

הפילוסוף הגל (Hegel) הציג את דיאלקטיקת האדון והעבד. לטענתו, המודעות העצמית של האדם מתפתחת רק כאשר הוא מקבל הכרה מאדם אחר, וכיוון שהאדון תלוי בעבד, בעוד העבד רוצה להשתחרר מעבדותו, הרי שבעל הבית הוא העבד . הבדידות היא מצב שבו המודעות העצמית "רדומה". אנחנו זקוקים לאחר לא בשביל האהבה, אלא בשביל האישור לעובדה שאנחנו קיימים. העבד, החווה את אימת המוות ואת עול השעבוד, נאלץ לעבוד ולעצב את העולם החומרי עבור האדון. דווקא דרך העבודה והעמל, העבד מטביע את חותמו על המציאות, לומד לשלוט בטבע ומפתח תודעה עצמית אמיתית של כוח ויצירה.

תרבות: ספרטקוס: כשהעבד משבר את שרשרות הבדידות

ספרטקוס היה מנהיגו המפורסם של מרד העבדים במלחמת העבדים השלישית ("מלחמת הגלדיאטורים") כנגד הרפובליקה הרומית בחצי האי האפניני, בין 73 ל-71 לפנה"ס. צבאו הורכב מגלדיאטורים ועבדים נמלטים, והמרד של ספרטקוס פורש לעיתים קרובות כדוגמה למאבק המדוכאים הנלחמים על חירותם כנגד העבדות שנכפתה עליהם על ידי האוליגרכיה. סיפורו של ספרטקוס סיפק השראה לכותבים מודרניים רבים בספרות, פרשנות פוליטית, קולנוע וטלוויזיה.