אשמה: הבלם הפנימי שמציל את התרבות ממחיר כבד

מקור: פרויד על מחיר ההתרבות

"רגש האשמה... הוא הבעיה החמורה ביותר של התפתחות התרבות... המחיר שאנו משלמים עבור קידמת התרבות הוא אובדן האושר כתוצאה מהגברת רגש האשמה."

(זיגמונד פרויד, "תרבות בלא נחת", פרק ח, 1930)

ביאור: השוטר הפנימי: כיצד התרבות מייצרת אשמה

פרויד טוען טענה מהפכנית: האשמה אינה קולו של אלוהים, אלא קולו של השוטר הפנימי. כדי לחיות בחברה, אנו מדכאים את היצרים האלימים והמיניים, והאנרגיה הזו מופנית פנימה והופכת לאשמה. התרבות היא מפעל לייצור אשמה המונית, כדי לשמור על הסדר הטוב. רגש זה, אומר פרויד, המופעל מטעם הרשות של האני העליון, גורם לצנזורו של העונג ובכך מונע מן האני את אושרו.

דעה: הבלם שבין האדם לפסיכופת

הפיתוי להשתחרר מהאשמה הוא עצום, אך התוצאה היא אובדנית. חברות ללא אשמה לא הפכו לגן עדן, אלא לגיהינום. ללא הבלם הפנימי של האשמה לא זוכים ב"על-אדם" של ניטשה, אדם שהוא אידיאל של התפתחות רוחנית נאצלת ומתמדת, אלא ב״על אדם״ בדמות רובספייר (הצרפתי), היטלר (הגרמני), סטאלין (הגיאורגי) או פול פוט (הקמבודי), – רוצחי המונים בשם מטרות מקודשות, וללא רגשות אשם. האשמה היא הבלם היחיד בפני הברבריות. הפסיכופת הוא היחיד שחופשי מ"תרבות בלא נחת" (ספרו של פרויד), והוא היצור המסוכן ביותר עלי אדמות. מוטב להיות נוירוטי ומיוסר, מאשר "בריא בנפשו" ונטול מצפון.

הרחבה: האשמה כמנגנון הישרדותי: בין אבולוציה לאלטרואיזם

בתחום הביולוגיה האבולוציונית, פיתח רוברט טריברס את תיאוריית "האלטרואיזם ההדדי". לפיה, רגש האשמה התפתח אבולוציונית כדי למנוע מאיתנו לרמות את חברי השבט. אם ארמה אותך ולא ארגיש רע, אעשה זאת שוב, ואז ינדו אותי מהקבוצה ואמות. האשמה היא מנגנון הישרדותי שנועד לשקם מערכות יחסים שנפגעו. האשמה אינה "באג" פרוידיאני, אלא ה"דבק" שמחזיק את החברה האנושית. מאידך, בתיאוריות אבולוציוניות אחרות דווקא האלטרואיזם בטבע אינו מונע מרגש אשם או מרווחים כלשהם, אלא מרגש אלטרואיסטי טהור. בספרו ׳מחיר האלטרואיזם׳ מראה פרופ׳ אורן הרמן כי בעלי חיים, אפילו ברמת החיידקים, מוכנים למות למען אחרים, אפילו אם לא בני מינם. האשמה מוחלפת בחמלה.

תרבות: באטמן: הפיכת האשמה לצדק

בסרט ׳באטמן מתחיל׳ (כריסטופר נולן, 2005), הילד ברוס ויין נושא אשמה כבדה על מות הוריו, שנרצחו ביציאה מהאופרה עקב פחדיו מעטלפים. המנטור שלו, ראס-אל-גול, מלמד אותו שהאשמה והפחד הם חולשה רק אם לא מתעלים אותם. ברוס הופך את האשמה האישית לצדק חברתי. העטלפים מהם פחד ובגללם נרצחו הוריו, הופכיםן למקור הכוח שלו. כוחו לא מגיע רק מעושרו הגדול, אלא מהעובדה שהוא אימץ את השדים שלו והפך אותם לנשק נגד הרשע.