אסתטיקה: כשהיופי מסתיר את האמת - מסע מעץ הדעת אל עץ החיים

מקור: פקיחת העיניים: כשהיופי הוביל לנפילה

וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה: לֹא מוֹת תְּמֻתוּן, כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם, וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים - יֹדְעֵי טוֹב וָרָע. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל. וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל, וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם. וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.

(ספר בראשית פרק ג פסוקים ד-ז)

ביאור: התפתות הראייה: בין תאווה למודעות

בגן העדן יש עץ, הקרוי 'עץ הדעת טוב ורע', וממנו אסר האלוהים לאכול. חווה רואה את העץ והוא יפה למראה וטוב למאכל, תאווה לעיניים ונחמד להסתכל בו. הנחש הבטיח שאכילה מן העץ תפקח את העיניים, וכך קרה. כשנפקחו העיניים הגיעה המודעות לגוף העירום. המשיכה ליפה הביאה את התאווה ואת החטא הקדמון.

דעה: בחירה בין עצים: יופי מול אמת, אפקט מול מהות

בגן בעדן יש עץ נוסף, עץ החיים. עץ הדעת טוב ורע הוא עץ מפתה, מושך את הלב אל תאוות האכילה ותשוקת היופי, ומכאן ואילך בני האדם נמשכים יותר ויותר אל ההדר הפיסי, אל היופי שהפך למילה נרדפת לטוב. בני האדם בחרו ביופי במקום באמת, בחרו את אמת המידה של הטוב ע"י מה שיפה, העדיפו את היפה על פני מה שנכון. לאחר שאכלו מעץ הדעת, גורשו השניים מגן העדן, כדי שלא יוכלו לאכול מעץ החיים, פן יחיו לעולם בתוך עולם של אפקטים חיצוניים.

הרחבה: הרב קוק והדרך מהחול אל הקודש: כשהאסתטיקה מתעלה

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ספר שמונה קבצים חלק ב, פיסקה קיא

חוש האהבה מוכרח הוא להתפתח בכל פרטיו, להראות את כל אוצרות החיים השכליים, ההרגשיים והדמיוניים שלו, ואז יובא אוצר ד', להתעלות להאהבה האצילית ששם ד' נקרא עליה. כמו כן צריך החוש האסתתי בדרך כלל להתפתח יפה, עד כדי שתוכל הנשמה להתאזר בציור התפארת האצילי, באופן שתוכל לעמוד במרומי דרגותיה. והספרות שבדור, ותאות ההתרחבות של היופי שאחזה אותו, אף על פי שהם נוטים לעניני החול, ולפעמים הנם נטמאים מאד, אינם כי אם דרגות והכשרים אל הטוהר העליון של הוד של מעלה שיופיע בעולם.

אם כן, לדברי הרב קוק האסתיקה היא שורש החטא, אולם גם שורש ההתקרבות לאל ע"י רגש ויופי, יופי המבטא סדר והרמוניה, וממילא מגלה את עומק הדברים.

תרבות: עגבנייה: כשהיופי מביך את מחדשי הלשון

ויקיפדיה, ערך 'עגבניה'

השם בעברית - "עגבנייה", שמקורו בשורש ע-ג-ב המתקשר בחיזור, בהתעלסות ובתשוקה, ניתן לה על ידי הרב יחיאל מיכל פינס בהקבלה לכינויה העממי באירופה "תפוח אהבה". במשך כעשרים שנה, עד ימי העלייה השנייה, הוחרמה המילה "עגבנייה" על ידי כמה ממחדשי השפה העברית, ביניהם אליעזר בן־יהודה, עקב אופייה המיני. עם בוא העליות המאוחרות יותר נקלט השם עגבנייה בפי כל, ככל הנראה בשל הקרבה הלשונית לשפות האירופיות - "תפוח אהבה" כאמור. הצעות נוספות לשם הירק ניתנו על ידי הראי"ה קוק, שהתנגד לשם בעל האופי המיני והציע "אדמונייה", ואליעזר בן־יהודה שהציע את השם "בַּדּוּרָה", צורה עברית למילה הערבית "בנדורה" (بَندُورَة), אשר גם היא למעשה שערוב המילה פומודורו (Pomo D'oro - תפוח־זהב) מהשפה האיטלקית.