בית: בין קירות פונקציונליים לבין מקדש הנשמה

מקור: הבית האריסטוטלי: יחידה כלכלית של שליטה והישרדות

פרק 2

משתי השותפויות האלה (כלומר - השותפות בין האדם והאישה ובין האדם לעבד) נוצר בראשונה הבית. השותפות הנוצרת כדרך הטבע לצורכי היומיום היא אפוא הבית, שאת חבריו מכנה כְרוּנְדֶס "חברים לשולחן", ואֶפימנידס איש כרתים מכנה אותם "חברים לאבוס".

פרק 3

מן ההכרח לדון בראש ובראשונה במלאכת ניהול משק הבית, שהרי כל מדינה מורכבת ממשקי-בית. את עניין ניהול משק-הבית נחלק שוב לפי אותם החלקים המרכיבים את הבית עצמו: חלקיו הראשונים והקטנים ביותר של משק-הבית הם האדון והעבד, הבעל והאישה, האב והילדים. ראוי שנבחן את שלושת אלה - מהו כל אחד מהם ומה צריך להיות טיבו? זה קשר אדנותי, זה - של נישואים, כי לאיחוד של אישה ואיש אין שם תואר מיוחד, והשלישי - קשר של הולדה, שכן גם לזה לא יוחד שם תואר משלו. נאמר אפוא שקיימים שלושת הקשרים שהזכרנו. ויש עוד מרכיב אחד, שיש הרואים בו את חלקו העיקרי; כוונתי למה שמכונה עסקי ממון, ובטיבם של אלה יש לעיין.

(אריסטו, פוליטיקה, ספר א ; בתמונה: "השיבה הביתה", אוטו קירברג (1850–1926))

ביאור: שותפויות פונקציונליות: האנטומיה של משק הבית

שותפות בין חברי משק הבית יוצרת את הבית, שמהותו ותפקידו הוא כלכלי. הקשרים השונים בין הנוכחים במשק הבית – איש ואישה ופרה או עבד התאגדו יחדיו כדי לאכול, להוליד ולשלוט.

דעה: מעבר לארבע הקירות: הבית כפונקציה מול הבית כמהות

הבית, לדידו של אריסטו, הוא פונקציונלי בלבד. הבית מרכז את הפעילות הכלכלית, וההולדה, אולם אין לו ערך בפני עצמו. הדמות האחראיות לתפקודי הבית הוא האיש (שליטה, כלכלה והולדה) בעוד שאר אנשי הבית, הילד, האישה, העבד והפרה, משמשים כעזר, כנשלטים. לבית עצמו, ארבע קירות, מיטה, שולחן ומנורה, אין ערך מלבד הערך המעשי, לשימוש הכלכלי של בני הבית. בשפה היוונית המילה 'בית' היא οἶκος (אויקוס), שפירושה 'בית המשפחה', ולדברי אריסטו אכן הבית הוא המשפחה החיה בבית, ולא הבית עצמו. לעומת זאת, בשפה האנגלית, 'בית' מתורגם לשתי מילים – House ו- Home, האחת לציין את הבית הפונקציונלי, והשניה את ה'ביתיות'. גם בעברית יש 'דירה' ו'בית', הראשונה מציינת את הבית הפונקציונלי, המקום בו גרים, בעוד המילה בית היא מהותית יותר, רגשית ותרבותית.

הרחבה: ביתו של אדם מבצרו: הבית כמקום מקלט ובטחון

המשפטן האנגלי אדוארד קוק ניסח בשנת 1628 את החוק הבריטי בדבר המשפט שחוקק בעקבות חוק אנגלי קדום (וכמובן גם במשפט העברי בתורה), שלפיו הפקידים המקומיים לא הורשו להיכנס ללא הסכמה לבתים כדי לתפוס סחורות, או כדי לבצע מעצרים, וכך יכולים היו הדיירים להרגיש בטוחים בביתם, כ-'ביתו של אדם מבצרו', (An Englishman's home is his castle). בעולם כולו קיימים בתים שונים המשמשים כמקלט, כנסיות, מקדשים, ערי מקלט, קונסוליות, מדינות המעניקות מקלט ובתי מגורים, המגינים מפני אפליה וסכנה, מעצר, החרמה, נקמה, גירוש ולעיתים אף מפני ענישה, גם אם היא מוצדקת.

תרבות: צבעים ורגשות: איך אנו יוצרים ביתיות

מתוך אתר חברת הצבעים טמבור 'צבעים אצלכם בבית':

כחול – חשבתם כחול, חשבתם שמיים וים. דמיינו את עצמכם על שפת הים ביום חמים. כבר מרגישים שלווים ורגועים יותר? זו בדיוק התחושה שמביא איתו הכחול אליכם הביתה. פחות לחץ ומתח, יותר רוגע ושקט.

ירוק – ירוק לוקח אותנו ישר ללב ליבו של הטבע. צמיחה ורעננות לצד רוגע ונינוחות. הוא משלב את השלווה של הכחול לצד השמחה של הצהוב, ולכן גוונים ירוקים משדרים הרמוניה ואיזון ועוזרים להפיג מתחים ולהרגיע. הוא מוסיף לחדר גוון כפרי וטבעי, ויש בו מספיק חמימות, כדי ליצור אווירה נעימה ואינטימית.

סגול – הוא משדר קסם ומיסתורין לצד תחכום ואלגנטיות. סגול הוא הצבע של העין השלישית, שמחברת אותנו לרוחניות. גוונים סגולים מתקשרים אצלנו לאינטואיציה, למחשבות ולתובנות. הוא צבע דרמטי, עמוק ועשיר, ואפילו מעט ממנו (נסו למשל כריות בגוון סגול עמוק) יכול ליצור שינוי גדול בחלל.

לבן – לבן מביא איתו רעננות וטוהר, והוא יוצר אווירה של סדר וניקיון. חדר שגם הקירות וגם הרצפה או הרהיטים שלו לבנים, נהנה מאווירה מאווררת ויוצר תחושה של חלל גבוה. עם זאת, שימוש רב מדי בלבן עלול ליצור מראה מרוחק ומשעמם.