אופנה: מעלי תאנה ועד כתנות עור - מסע אל הולדת המודעות לגוף ולבגד

מקור: הפיתוי הראשון והלבוש שנולד מהמודעות

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל.

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם, וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן.

וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ: "אַיֶּכָּה?".

וַיֹּאמֶר: "אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן, וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא".

וַיֹּאמֶר: "מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה? הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ?".

וַיֹּאמֶר הָאָדָם: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי – הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל...".

"...בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ; כִּי עָפָר אַתָּה, וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב".

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה, כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי. וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.

בראשית פרק ג פסוק ו - כא

ביאור: מיפי העץ אל המודעות לגוף: מסע מעלי תאנה לכתנות עור

חווה רואה את העץ האסור, ומתפעלת מיופיו. היופי מפתה אותה לאכול מן העץ, ואז נולדת המודעות לפיתוי, הגורם למודעות לגוף העירום. כך נולד הלבוש; הלבוש שהם בוחרים, שעשוי מעלי התאנה, והלבוש שהאל בוחר ומלביש אותם בעצמו, בגד עור.

דעה: הבגידה שבבגד: כיצד האופנה הפכה את האדם לסובייקט מחדש

רבות מן המילים הקשורות לבגדים, מרמזות גם על החטא שבבגד. המילה בג"ד מרמזת על בגידה, 'מעיל' מזכיר מעילה, 'לבוש' מזכיר בושה, 'כסות' מזכירה הסתרה, שקר. עלי התאנה שאדם וחווה בוחרים נועדו להסתיר את העירום בלבד, בעוד כתנות עור הם כבר בגדים. את האופנה המציא האלוהים, משום שהגוף הפך לחפץ, למושא של תשוקה בלבד, ועתה הבגד יחזיר את האדם להיות סובייקט, שאפשר לראות את פניו.

הרחבה: מכתונת הפסים ועד בגדי הכהונה: הבגד כדרמה מקראית

התנ"ך עמוס במשמעות של בגדים, ותפקידם בהיסטוריה. בגדי עשיו על יעקב (בראשית כז, טו), כתונת הפסים של יוסף הטבולה בדם (בראשית לז, כט), תמר המתחפשת לזונה מכוסה ברעלה (בראשית לח, יד), שאול המלך המתחפש לאדם פשוט והולך לבעלת האוב (שמואל א כח, ז), ירבעם, מלך ישראל, שולח את אשתו, המחופשת לאשה פשוטה, לבקש רפואה לבנם, אביה (מלכים א יד, ב), ועוד, כולם עסוקים בבגד כמעשה הונאה. מצד שני אנו מוצאים חשיבות גדולה בבגדים, החל מבגדי הכהונה וכלה בהמן המלביש את מרדכי בבגדי אחשוורוש, דרך החובה להתלבש יפה לקראת מתן תורה (שמות יט, י-יד). ובל נשכח את ציווי התורה להחזיר לעני את כסותו הממושכנת (שמות כב, כו). למעשה, ברבים מסיפורי המקרא משמש הבגד כאביזר חשוב, ולפעמים מכריע.

תרבות: בגדי אהרן הכהן: הפער שבין חיצוניות מקודשת לפנימיות פגומה

בתחילת המאה ה-17 כותב המשורר והכומר ג'ורג' הרברט (אנגליה) שיר על בגדי אהרן הכהן. הנה שני הבתים הראשונים:

Holiness on the head, (הציץ)

Light and perfections on the breast, (האורים ותומים)

Harmonious bells below, raising the dead (המעיל והפעמונים)

To lead them unto life and rest:

Thus are true Aarons drest.

Profaneness in my head , (חולין בתוך ראשי)

Defects and darkness in my breast, (פגמים וחושך בליבי)

A noise of passions ringing me for dead (רעש של תשוקות מובילני למוות)

Unto a place where is no rest (למקום שאין מנוחה)

Poor priest, thus am I drest . (כהן עלוב, כך אני לבוש)

השיר עוסק בבגדי הכהן הגדול (כפי שמתוארים בספר שמות, פרק כ"ח) ובפער שבין הבגדים החיצוניים המקודשים לבין האדם הפגום שלובש אותם.