שלג: בין אש שמימית לחסד ארצי - מסע אל הטהרה הצורבת

מקור: אוצרות הפגעים השמימיים ותפילת דוד

"מכון (אחד מאזורי השמים בתנ"ך) - שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד, ועליית טללים רעים, ועליית אגלים, … שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. אלו בשמים נמצאים? הרי בארץ הם!! כמו שכתוב: "הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהמות אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עשה דברו". אמר רב יהודה אמר רב: דוד ביקש עליהם רחמים, והורידן לארץ".

(תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד ב (מתורגם))

ביאור: מן השמים הדיכוטומיים אל הארץ המברכת

בשמים יש אזור בו מאוחסנות כל הצרות והפגעים, שלג וברד, טל גרוע שמרקיב את היבולים, ואלוהים שומר עליהם. דוד המלך מבקש מאלוהים להוריד את הפגעים הללו לארץ, אולי משום שהוא לא רוצה שבשמים תהיה נוכחות של רוע, או שמא הוא סבור שבשמים הם פגעים, אבל בארץ הם יהיו דווקא מבורכים.

דעה: השלג כאש קפואה: הטהרה הצורבת של האמת

במקומות רבים מתואר מקומו של האלוהים בשמים כאש עזה, אך גם כשלג טהור. הניגוד בין שלג לאש הוא לא נכון, בטמפרטורות קיצון, הקור צורב בדיוק כמו חום, השלג הוא "אש קפואה". מי שחושב שהאמת היא תמיד חמה ומרגשת, מעולם לא עמד מול האמת האכזרית והלבנה של הלוגיקה הטהורה. אולם, כשהשלג יורד על הארץ, או הטל הכבד, אנחנו יודעים למתק את עוקצם. השלג, שהושמץ לאורך כל ההיסטוריה, הפך לנוף נפלא, לספורט חורף, לדימוי של חסד ואהבה. השמים דיכטומיים, רק הארץ יודעת להמתיק את המר ולהאיר את החושך.

הרחבה: כוויות הקור וחסד מקורר: מדע וקבלה

מבחינה פיזיולוגית, הנזק לרקמות בשל קור קיצוני דומה מאוד לכוויה, כוויות קור (Frostbite) . בקבלה (ספר הזוהר), מדברים על "שלג דאתי מגו חסד" (שלג הבא מתוך החסד). החסד הוא מים, והשלג הוא ביטוי אחד לחסד, חסד מקורר, מאופק.

תרבות: שלגיה ואמה החורגת: כשהשלג והאש נפגשים באותה נפש

אי אפשר שלא לסיים את השבוע בסיפור האייקוני, על שלגיה (1812 ,Snow white) וחבריה. שלגיה מייצגת תמימות וטהרה של שלג, היא היפה בכל העיר, ברה ותמה, עד שאמה החורגת האכילה אותה מהתפוח האדום והרעיל. זהו סיפור חווה והתפוח, רק שאצל חווה הגירוש היה לעד, בעוד האחים גרים בחרו דווקא סוף אופטימי יותר, השלג ניצח את האש - התפוח האדום. אולם, כפי שקארל יונג הסביר, ייתכן ששלגיה ואמה החורגת הן אחת, שלגיה הצחה מבחוץ, והבוערת מבפנים, כשילוב ראוי של אש ושלג.