צנזורה: האמנות של הנסתר והנגלה - מה שהכרובים לימדו אותנו על קדושה, מסתורין ומשיכה

מקור: הטקס הנסתר: פתיחת הפרוכת שלוש פעמים בשנה

"בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹלִין לָרֶגֶל, מְגַלְלִין לָהֶם אֶת הַפָּרֹכֶת, וּמַרְאִין לָהֶם אֶת הַכְּרוּבִים שֶׁהָיוּ מְעֹרִים זֶה בָּזֶה, וְאוֹמְרִים לָהֶן: רְאוּ! חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּחִבַּת זָכָר וּנְקֵבָה!"

(תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף נ"ד עמוד א')

ביאור: הפרדוקס המקדשי: ארוטיקה במרכז הקדושה

הכרובים היו שני פסלים מוזהבים של זכר ונקבה, מונחים על גבי ארון הברית בקודש הקדשים - המקום הקדוש ביותר במקדש. לפי המסורת, הכרובים היו "מעורים זה בזה" - מחוברים זה לזה בחיבור מיני ממשי. זו הייתה התמונה המרכזית בלב המקדש. שלוש פעמים בשנה, בעליות הרגל, היו מגלגלים את הפרוכת ומראים לעם את המחזה הזה. לא מסתירים, לא מצנזרים - מראים. "רְאוּ! חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּחִבַּת זָכָר וּנְקֵבָה!". האינטימיות המינית היא לא משהו שצריך להסתיר, אלא ייצוג של הקשר בין האל לישראל. הפרדוקס: הדבר הכי ארוטי, הכי פיזי, הכי "לא-רוחני" לכאורה - נמצא במרכז הקדושה המוחלטת.

דעה: אומנות הצנזורה: בין הסתרה מוחלטת לחשיפה מוחלטת

זו אולי הדוגמה הכי עמוקה לצנזורה ה"נכונה" בהיסטוריה האנושית. הכרובים היו נסתרים 364 ימים בשנה. רק שלוש פעמים בשנה, רק לרגע קצר, היו מגלים אותם. לא כל אחד נכנס לקודש הקדשים - רק הכהן הגדול, ביום הכיפורים. אבל ברגל - מראים. זו צנזורה מכוונת ומושכלת: לא הסתרה מוחלטת (כמו החרם על שפינוזה), ולא חשיפה מוחלטת (כמו ואנונו). משהו ביניים - שמירה על הסוד, אבל גילוי ברגע הנכון. יש כאן הבנה עמוקה: יש דברים שאם תחשוף אותם כל הזמן, הם יאבדו את קדושתם. הארוטיקה של הכרובים הייתה קדושה דווקא בגלל שהייתה נסתרת. היום, בעידן של פורנוגרפיה זמינה 24/7, אנחנו יודעים מה קורה כשאין צנזורה בכלל - המיניות איבדה את הקסם, את המסתורין, את הקדושה. הכרובים מלמדים: אין צורך למחוק, אין צורך לחשוף הכול. צריך לדעת מתי להראות, מתי להסתיר. זו אומנות.

הרחבה: המתח הארוטי: הפסיכולוגיה של הגלוי והנסתר

בפסיכולוגיה של המיניות, קיים מושג בשם "Erotic Mystique" - המסתורין הארוטי. מחקרים מראים שהמשיכה המינית תלויה במתח שבין הגלוי לנסתר. כשהכול חשוף, אין משיכה. כשהכול נסתר לגמרי, אין משיכה. המתח הוא בדיוק בשער - מה שכמעט רואים, אבל לא לגמרי. הכרובים היו המימוש המושלם של העיקרון הזה: קדושים ומוסתרים כמעט כל הזמן, אבל בשלושה רגעי שיא בשנה - גילוי מלא. האיזון המושלם. לא צנזורה מדכאת אלא צנזורה יוצרת.

תרבות: האצבע של אלוהים: מיכלאנג'לו והרווח שיוצר קדושה

בתולדות האמנות, אחד הציורים המפורסמים ביותר הוא "הבריאה של אדם" מאת מיכלאנג'לו על תקרת הקפלה הסיסטינית (1512). האצבע של האל והאצבע של אדם כמעט נוגעות - אבל לא לגמרי. יש רווח זעיר ביניהן. זה הרווח הזה שיוצר את כל המתח, את כל הקסם. אם האצבעות היו נוגעות - היה נעלם המסתורין. אם היו רחוקות מדי - לא הייתה קרבה. מיכלאנג'לו הבין את אותו עיקרון של הכרובים: הקדושה נמצאת בשער שבין הגלוי לנסתר. הציור הזה נחשב לאחד המופתים הגדולים בהיסטוריה, ולא במקרה - הוא מבטא את אותה אמת שהכרובים ייצגו: יש דברים שצריכים להישאר כמעט-גלויים. כמעט-נוגעים. הצנזורה לא אויבת הקדושה - היא תנאי הכרחי לה.