מראה מקום · פרידה ·

פרידה: כיצד ההבדלה יוצרת קדושה, יופי ומשמעות

האם פרידה היא אובדן, או דווקא הכוח שמעניק לדברים את יופיים ואת קדושתם?

מקור: פרידה כיסוד האמנות והקדושה

"יְסוֹדָהּ שֶׁל אָמָּנוּת בְּמַתַּן צוּרָה. צוּרָה מִשְׁמָעָהּ הַגְדָּרָה. תַּכְלִית הַהַגְדָּרָה הִיא הַבְדָּלָה, הַיְנוּ, הַצָּבַת תְּחוּמִים בֵּין דָּבָר לְדָבָר... וְזוֹ הִיא גְּאֻלָּה מִן הָעִרְבּוּבְיָה... כָּל הִתְעַצְּמוּת הִיא דַּרְגָּה אֶל הַשְּׁלֵמוּת, וְהַשְּׁלֵמוּת הִיא שָׁלָב לַקְּדֻשָּׁה. הַקָּדוֹשׁ שָׁלֵם לְעַצְמוֹ. הוּא מוּבְדָּל וּמוּפְרָשׁ."

(אליעזר שטיינמן, "אמנות של קידושין", 1956)

ביאור: מערבוביה לשלמות: הפרידה כגאולה

אליעזר שטיינמן, מסאי וסופר עברי, מחבר בין עולם ההלכה לעולם האסתטיקה. הוא לוקח את המונח "קידושין" – שבשורשו אומר "הפרשה" ו"ייחוד" (כמו "הקדש") – וטוען שזו המהות של כל יצירה. פרידה היא לא אובדן, היא גאולה מהערבוביה. כדי שמשהו יהיה יפה, קדוש או בעל ערך, הוא חייב להיפרד מה"תוהו" שמקיף אותו. הקדושה היא היכולת של דבר להיות "שלם לעצמו", מובדל ומופרש.

דעה: הגנה על הגבול בעידן השיתופיות

אנחנו חיים בעידן של "Open Space" – במשרדים, במחשבה, בערכים. כולם רוצים שכל הגבולות יימחקו, שהכל יהיה נגיש, זמין ומעורבב. קוראים לזה שיתופיות, אבל לפעמים זה נראה מלאכותי. שטיינמן צודק: אינטליגנציה היא קודם כל היכולת להבדיל בין הבל לחוכמה, בין האור לבין החושך. בלי פירוד אין איכות. פרידה היא לא הטרגדיה של החיים; היא האזמל שמייצר יופי. הניסיון לבטל את ה"הבדלה" – בין קודש לחול, בין אמת לשקר, בין 'אני' ל'אתה' – הוא לא נאורות, הוא חזרה לתוהו ובוהו. קדושה היא לא חיבוק קבוצתי; קדושה היא הגבול שהופך אותך למי שאתה.

הרחבה: דעת, הבדלה ומאבק בכאוס

חז"ל קבעו: "אם אין דעת - הבדלה מנין?" (ירושלמי ברכות). הם הבינו שהיכולת להבדיל (להפריד) היא התפקוד הגבוה ביותר של השכל. ללא "דעת" שמפרידה בין א' לב', האדם חי בערפל חושי. מעניין לראות את הקשר לאנטרופיה בפיזיקה: היקום שואף לערבוב מקסימלי (חוסר סדר). החיים והתבונה הם המאמץ המתמיד להיפרד מהכאוס ולייצר סדר דרך הגדרה וגבול.

תרבות: הטוטם של נולן: פרידה כדרך לשפיות

סרטו של כריסטופר נולן, "התחלה" (2012). הגיבורים משתמשים ב"טוטם" – חפץ אישי קטן – כדי להיפרד מהחלום ולזהות את המציאות. ללא הטוטם המפריד, התודעה נבלעת בתוך ערבוביה של שכבות דמיון שבהן האדם מאבד את עצמו. הפרידה מהחלום היא התנאי היחיד לשפיות.