עוני: כשחבית הופכת לארמון והשמש לאוצר היקר ביותר

מקור: כשהקיסר פגש את הפילוסוף בחבית

אלכסנדר מוקדון שאל את דיוגנס אם הוא רוצה דבר מה.

'כן', אמר דיוגנס, 'זוז קצת, אתה מסתיר לי את השמש'.

מסופר כי אלכסנדר התרשם כל כך... ובעוד אנשיו צוחקים ולועגים לפילוסוף, אמר להם: 'אבל באמת, אילולא הייתי אלכסנדר, הייתי רוצה להיות דיוגנס'.

(פלוטארכוס, "חיי אישים: אלכסנדר", פרק 14, המאה ה-1 לספירה)

ביאור: השמש שאין כסף שיכול לקנות אותה

זהו המפגש המפורסם ביותר בהיסטוריה בין הכוח הפוליטי האולטימטיבי (אלכסנדר מוקדון, שליט העולם) לבין העוני האולטימטיבי (דיוגנס, הציניקן שגר בחבית כשהוא לבוש סחבות). דיוגנס לא מתרשם, לא מפחד ולא מבקש נדבה. תשובתו החצופה מבטאת את התפיסה הציניקנית: העשיר הוא זה שזקוק לדברים; העני האמיתי הוא זה שאינו זקוק לדבר. השמש שייכת לדיוגנס בדיוק כמו לאלכסנדר, ושום כסף שבעולם לא יכול לקנות קרן שמש טובה יותר.

דעה: מי באמת עני? דיוגנס מול הבודהה

אנחנו מרחמים על העניים, אבל דיוגנס היה מרחם עלינו. הוא היה מסתכל עלינו, המשועבדים למשכנתא, לרכב הליסינג, לדעת הקהל ולחרדה הכלכלית, ורואה בנו עבדים נרצעים. יש לזכור כי קיים הבדל תהומי בין מי שישן בחבית כאידיאולוגיה, לבין מי שנזרק לרחוב כי ההוצאה לפועל דפקה על דלתו. דיוגנס מלמד אותנו שחלק מהסבל שלנו הוא בראש. עוני מרצון הוא קריאת תיגר על חברת הצריכה. העוני הוא המחיר של החירות, ועבור דיוגנס - זהו העושר.

יש הסבורים כי כך גם הטיף הבודהה, אולם אין זה נכון. הבודהה, כמו חכמי ישראל, דווקא סבור כי העוני מנוון, גורם לפשע ולחוסר יכולת לחשוב. בדרשה בשם "אנגנה סוטה" אמר הבודהה כי אנשים יכולים להיות מאושרים רק בהינתן ארבעה תנאים: בעלות על רכוש, גישה למשאבים, עצמאות כלכלית, ובתנאי שכל אלה יושגו ביושר.

הרחבה: מדרשת ההר ועד ארמונות החסידות

בנצרות, ישו אימץ את הרעיון הזה והפך אותו לאידיאל ב"דרשה על ההר": 'אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמָיִם' (הברית החדשה, מתי ה', 3). הרעיון הוא שרכוש גשמי תופס נפח בנפש - כוס מלאה במים אי אפשר למלא ביין. כך, אדם מלא ברכוש ודאגות לא יכול להתמלא ברוחניות. העוני נתפס כהתרוקנות שמאפשרת קבלת שפע מסוג אחר. לעומת ישו, רבי נחמן מברסלב קבע כי אמנם 'עיקר המרה שחורה (הדיכאון) בא מתאוות ממון', אולם כדי להינצל מן העוני אסור לשקוע במרה שחורה, אלא לשמוח להתפלל, כדי שהעושר יושג לא בתאווה, לא בחוסר יושר, אלא דווקא במידת ההסתפקות בחלקו של אדם, וע"י תפילה.

תרבות: מועדון קרב: המרד המודרני נגד איקאה

הסרט "מועדון קרב" (על פי ספרו של צ'אק פלאניוק, 1996) הוא המניפסט המודרני של דיוגנס. טיילר דרדן חי בבית מתפורר, לובש בגדים מן האשפתות, ומטיף כנגד איקאה ותרבות הצריכה. המשפט האלמותי שלו: "רק אחרי שאיבדת הכל, אתה חופשי לעשות כל דבר", הוא תרגום מדויק לפילוסופיה הציניקנית. הסרט לא התקבל באהדה בתחילה, בעיקר בגלל האלימות, אולם לרוב הצופים הוא בעיקר גרם לחוסר נוחות, כשהם מסתכלים במראה המשקפת בורגנות, חוסר ערכים ושעמום.