מראה מקום · סליחה ·

סליחה: הטירוף המשחרר של הבלתי-אפשרי

האם סליחה אמיתית יכולה להתקיים רק כשאין שום סיבה לסלוח?

מקור: הפרדוקס של דרידה: כשסליחה הופכת לעסקה

"סליחה אינה, ואינה צריכה להיות, נורמלית, נורמטיבית או מנחמת. אם אני סולח לך כי 'מגיע לך', כי שילמת את חובך, או כי זה 'הגיוני' - אינני סולח לך כלל... הסליחה האמיתית, אם יש דבר כזה, חייבת להיות סליחה על הבלתי-נסלח. היא חייבת להיות טירוף של הבלתי-אפשרי."

(ז'אק דרידה, "על הקוסמופוליטיות ועל המחילה", 2001)

ביאור: הגיון הפוך: מדוע סליחה אמיתית חייבת להיות בלתי-אפשרית

דרידה מציג פרדוקס לוגי שמזעזע את העולם המערבי. אם יש סיבה לסלוח (הפוגע שילם פיצויים, גרמניה שילמה שילומים, הבעל קנה פרחים), הרי שזו לא "סליחה" אלא עסקה כלכלית. סליחה טהורה, סליחת חסד, מתקיימת רק כשאין שום סיבה לסלוח; כשהמעשה הוא מפלצתי ובלתי הפיך. התנאי היחיד לקיומה של סליחה הוא היותה בלתי אפשרית ובלתי הגיונית.

דעה: מחיר הסליחה: מי משלם ומי נשאר חופשי?

בסליחה של דרידה רק צד אחד משלם במטבע קשה, והוא הנפגע. הפוגע אינו צד בסליחה, הוא לא נדרש לשלם מחיר כלשהו, ואולי מותר לו להכות גם על הלחי השניה, כי אז הסליחה תהיה אף משמעותית ועצומה יותר. אין צורך לבקש סליחה, רק להעניק אותה, בחינם, ללא תנאי, רק כדי להיות אדם חופשי, להשתחרר מן הטינה. כבר אמרו רבים: לעתיד, כפי שהבטיח הנביא ישעיה (פרק יא), יגור זאב עם כבש, אולם כדאי גם אז להיות הזאב, ליתר בטחון. האם עדיף להיות חזק, או סולח? האם אכן ראוי שלא יהיה מחיר הדדי לסליחה?

הרחבה: רחמיך הרבים: הסליחה היהודית בין חסד למחיר

בימי הסליחות אנו אומרים את מילותיו של דניאל (פרק ט, פסוק יח): "לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים". זוהי ההכרה הפשוטה בכך שאין לנו טיעון משפטי. הבקשה היא למתנת חינם, לפעולה שחורגת מחוקי הסיבה והתוצאה. הסליחה האלוהית, כמו זו האנושית, חייבת לבוא מ'רעווא דרעווין' - מקום שבו אין טעם ודעת, רק רצון טוב. אולם, הסליחה ניתנת רק לזה שמבקש אותה, והיא דורשת ענווה, ורצון לכפרה, היא אינה חינם. התלמוד (בבא קמא, פרק החובל) מציע הצעה מכוננת, כי לאחר הפיצויים, בקשת הסליחה והריפוי, יתפלל הנפגע שאלוהים יסלח לפוגע.

תרבות: אווה קור ומנגלה: כשהסליחה משחררת את הנפגע

הסרט התיעודי "המחילה" (Forgiving Dr. Mengele). אווה קור, תאומה ששרדה את ניסויי מנגלה, החליטה יום אחד לסלוח לנאצים באופן חד-צדדי. היא לא עשתה זאת כי הם ביקשו או השתנו, אלא כאקט של "טירוף" משחרר. הביקורת העצומה שספגה מניצולים אחרים ("הסליחה מתה במחנות המוות") מוכיחה את הטענה של דרידה: הסליחה שלה הייתה כה לא הגיונית, שהיא זעזעה את אמות הסיפים המוסריות. קור מדגישה כי הסיבה לכך היא בצורך להיפרד ממנגלה, אותו רדפה עשרות שנים, ולהשתחרר סוף סוף מאושוויץ, ולא למען הצורר כמובן.