מצרים: הפירמידות שנבנו על גבם של עבדים - מה המחיר האמיתי של הנצחיות?

מקור: הארכיטקטורה של הכוח: כשבטון ופלדה משרתים את הדיקטטור

"המגה-מכונה המודרנית [המבנה החברתי-טכנולוגי העצום שבו בני אדם פועלים כרכיבים במכונה גדולה] שחזרה את כל המאפיינים המוקדמים של הצורה העתיקה באמצעות בניית פירמידות בקנה מידה גדול עוד יותר. וכשם שהמבנים הפיזיים הסטטיים תמכו באמונתו של המאמין בתקפות טענותיו של הפרעה לאלוהיות ולאלמוות, כך נראה שהצורות הדינמיות החדשות של 'מתחם הפירמידה' — גורדי השחקים, הכורים האטומיים, הנשק הגרעיני, הכבישים המהירים, רקטות החלל, מרכזי הבקרה התת-קרקעיים והמקלטים הגרעיניים הקולקטיביים (קברים) — נותנים תוקף ומרוממים במידה שווה את הדת החדשה."

(לואיס ממפורד, The Myth of the Machine, Vol 2)

ביאור: מונומנטים של שעבוד: ההבדל בין בנייה דיקטטורית לדמוקרטית

דיקטטורות מקימות בנייני פאר, פסלי ענק ומונומנטים קולוסאליים לא רק משום שיש להן כוח עבודה זול ונטול זכויות, אלא משום שהבנייה עצמה היא כלי שליטה. המטרה אינה לספק צורך אנושי, אלא למעוך את היחיד מול עוצמתו המוחלטת של השלטון ולהאדיר את שמו. בעולם הדמוקרטי אין כמעט מונומנטים כאלו, משום שהם מנוגדים לרוחו; בעוד שבמצרים העתיקה או במשטרים טוטליטריים הארכיטקטורה משרתת את הנצחת העריץ, בעולם המערבי החדש הארכיטקטורה – גם כשהיא שאפתנית ומגלומנית – מחויבת בסופו של דבר לשרת את הציבור ולשאת באחריות כלפיו.

דעה: תיירות האשמה: האם מותר להתפעל ממה שנבנה בדם?

בסוף כולנו נוסעים לחו"ל, מתפעלים מהקולוסיאום ברומא, מהפירמידות במצרים או מארמון ורסאי בפריס, מצלמים בתדהמה את אנגקור-ואט בקמבודיה, את המאצ'ו פיצ'ו בפרו או את חומת ירושלים של סולימאן המפואר, כולם נבנו במחיר חיי אדם ושעבוד. ללא הדיקטטורות לאן היינו נוסעים? ממה היינו מתפעלים? המונומנטים הגדולים, כמעט כולם, נבנו בשחיתות ועושק, בעבדות ובמוות, וההצדקה לתעשיית התיירות לכל המקומות הללו זקוקה להבהרה מוסרית.

הרחבה: פיונגיאנג והנצחת העריצות: כשהדיקטטורה מעצבת נוף עירוני

אחד מחוקרי צפון קוריאה, פיליפ מויזר, תיאר כך במדריך האדריכלות שלו את התחושה שלו כשהוא בפיונגיאנג, עיר הבירה: רחובות הבירה הם דוגמה מופלאה ומצמיתה לארכיטקטורה בשירות הדיקטטורה. שדרות רחבות וריקות מאנשים, מבני ציבור עצומים, ואנדרטאות גדולות מהחיים המוקדשות לפולחן אישיות של המנהיגים. המשטר הצפון קוריאני הקים גם אוטוסטרדה של 43 קילומטרים שמקשרת בין בין עיר הבירה לעיר נאמפו. היא נבנתה על ידי 50 אלף "מתנדבים" וכוללת ארבעה מסלולים לכל כיוון, כשלאזרחי צפון קוריאה אין מכוניות כלל.

יום אחד, כשהמשטר יפול, נתפעל כנראה גם אנו מהמונומנטים הללו.

תרבות: גאולה מהאלמוניות: איך המוזיאונים מנציחים גם את הקורבנות

במוזיאונים רבים בעולם מוצגים אנדרטאות, חלקים ממקדשים עתיקים, ערים שלמות שנבזזו, עמודי הנצחה, קברי פרעונים, פסיפסים, נכסי צאן ברזל, כולם פרי שעבוד. שתי הצדקות לדבר, האחת היא כי למרות השעבוד והאכזריות, המונומנטים הם אנדרטה לכשרון האנושי, להשראה ולאהבה, והשניה היא כי זו גם אנדרטה לכל אלו שנעשקו ושועבדו, ואנו מזכירים גם אותם, וגואלים אותם מאלמוניותם.