כוח: המלחמה הפנימית שקובעת את הניצחון האמיתי

מקור: בן זומא והגדרה מחודשת של גבורה

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר: אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז): "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר".

(משנה, מסכת אבות, פרק ד, משנה א)

ביאור: סובלימציה של הכוח: מבחוץ פנימה

לאחר שבוע שבו עסקנו בכוח פוליטי, צבאי וטכנולוגי, בן זומא מחזיר אותנו פנימה ומבצע סובלימציה (היפוך) למושג הגבורה. הגיבור הקלאסי (כמו הרקולס או שמשון, מרקוס אוריליוס או צ'רצ'יל) הוא זה שמנצח אויבים חיצוניים, אולם בן זומא טוען שהאויב הקשה ביותר נמצא בפנים. "לכידת עיר" היא פעולה חד-פעמית של כוח מתפרץ; "משל ברוחו" היא עבודה סיזיפית, יומיומית ושקטה של איפוק ועידון האישיות, עבודה שדורשת כח רצון והתמדה.

דעה: ריבונות עצמית בעידן כלכלת התשומת לב

האם אפשר לשלב את התכונות של ארך אפים וגם בעל כח פוליטי ופיסי? האם מנהיג סובלן, בעל מזג עדין ורגיש יכול לצאת למלחמה? המסורת היהודית קובעת שדוד המלך הוא 'עדינו העצני', עדין וקשה כעץ, מי שיכול לכתוב מזמורי תהילים וגם לצאת בראש הצבא. ברור, בכל אופן, שבן זומא חושש מאלו המשתמשים בכח מול אחרים, אך שוכחים לתקן את עצמם באותה נחרצות. ההגדרה המחודשת של הכוח כאן היא ריבונות. כשמישהו מעליב אותך ואתה מיד מחזיר, הענקתה לו את השלטון עליך – הוא לחץ על כפתור ואתה פעלת. "הכובש את יצרו" הוא האדם היחיד בחדר שלא מופעל על ידי הסביבה. בעולם של "כלכלת תשומת לב" שמנסה כל הזמן לגרות אותנו להגיב, לקנות ולכעוס – האיפוק הוא האקט המרדני והחזק ביותר של האדם החופשי.

הרחבה: החירות האחרונה: ויקטור פרנקל על כוח בחוסר אונים

ויקטור פראנקל, בספרו "האדם מחפש משמעות", מתאר את הכוח האחרון שנותר לאדם במחנות הריכוז, כשניטל ממנו כל כוח פיזי: "החירות האחרונה של האדם – היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונה". פראנקל מלמד שכוח אמיתי הוא היכולת למצוא משמעות גם בחוסר אונים מוחלט. זוהי גבורה שאינה תלויה בנסיבות חיצוניות. זהו כח של אופטימיות כשמסביב רק אימה ודכאון, זהו הכח החזק שבכל הכוחות, העין הטובה.

תרבות: יודה נגד דארת' ויידר: הכוח שאינו נראה לעין

בסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים", המאסטר הגדול ביותר הוא יודה. יצור קטן, ירוק וזקן, הנשען על מקל הליכה. בניגוד לנבלים כמו דארת' ויידר שבנויים על שריון, גובה וטכנולוגיה מפחידה, הכוח של יודה ("The Force") הוא פנימי, מנטלי ורוחני. כשהוא מרים את החללית מהביצה, הוא מדגים שלוק סקייווקר נכשל לא בגלל שחסר לו שריר, אלא בגלל שחסרה לו אמונה ומשמעת עצמית.