כוח: בין אהבה לפחד - הדילמה הנצחית של מנהיגות

מקור: מקיאוולי והרתעה כיסוד השלטון

"מכאן נולדת השאלה: האם עדיף להיות אהוב או להיות מפחיד? התשובה היא שרצוי להיות גם זה וגם זה; אך כיוון שקשה למזג את השניים, הרי שאם צריך לוותר על אחד מהם – בטוח הרבה יותר להיות מפחיד מאשר אהוב... שכן האהבה מקוימת על ידי קשר של חובה, אשר בשל היות בני האדם רעים, הוא ניתק בכל הזדמנות של תועלת אישית; אך הפחד מוחזק על ידי אימת העונש, שאינה עוזבת אותך לעולם."

(ניקולו מקיאוולי, "הנסיך", פרק 17, פלוברנציה, 1532)

ביאור: הריאליזם הפוליטי: הפרדת כוח ממוסר

מקיאוולי נחשב לאבי מדע המדינה המודרני משום שהעז לנתק את הפוליטיקה מהמוסר הדתי. הוא לא שואל "איך השליט ראוי שיתנהג" (כמו בכתבי אפלטון או הרמב"ם, הדורשים מן השליט להיות אתי), אלא "מה עובד בפועל". לשיטתו, בני אדם הם כפויי טובה ולא יציבים, ולכן שליט שסומך על אהבת העם ימצא את עצמו מודח ברגע המשבר הראשון. הכוח היציב היחיד הוא הרתעה.

דעה: מקיאווליזם כמילת גנאי וכמציאות חיה

המונח 'מקיאווליזם' הפך למילת גנאי, צלע ממשולש לא קדוש אליו מצטרפים עוד שני מושגים, פסיכופתיה ונרקיסיזם, אך מקיאוולי היה בעיקר ריאליסט קר. אנו רוצים שמנהיגינו יהיו מוסריים, אך אנו דורשים מהם ביטחון ויציבות. הדילמה של מקיאוולי חיה ובועטת: האם דמוקרטיה יכולה לשרוד רק על בסיס הסכמה ואהבה, או שהיא חייבת להפעיל 'מונופול על האלימות' כדי להתקיים? בעולם אוטופי הכוח נובע מסמכות מוסרית; בעולם של מקיאוולי (וגם שלנו), הכוח הוא הכלי המועדף עדיין לגרום לאחר לעשות את רצונך.

הרחבה: עוצמה רכה מול עוצמה קשה: האם הפחד עדיין שולט?

ג'וזף ניי (Joseph Nye), חוקר יחסים בינלאומיים מארה"ב, טבע בסוף המאה ה-20 את המונח "עוצמה רכה". בניגוד למקיאוולי, ניי טוען שבעולם המודרני אי אפשר לשלוט רק באמצעות טנקים ופחד לאורך זמן ("עוצמה קשה"). מדינה חזקה היא מדינה שהתרבות, הערכים והשפה שלה מושכים אחרים לחקות אותה. הוליווד, הג'ינס והקוקה-קולה הם כלי נשק חזקים לא פחות מנושאות המטוסים, כי הם גורמים לאחר לרצות את מה שאתה רוצה, מבלי להכריח אותו. המציאות אכן מאששת את דעתו של ניי לגבי העולם המערבי, אך העולם המוסלמי, וכן רוסיה וסין למשל, אינם רוצים בתרבות הזו, ולכן העולם המערבי, וישראל בעיקר, חייב לאחוז בתרבות ובנשק.

תרבות: פרנק אנדרווד: הנסיך המקיאווליסטי של המאה ה-21

בסדרה 'בית הקלפים', הגיבור פרנק אנדרווד (בגילומו של קווין ספייסי) הוא ההתגלמות המודרנית המובהקת ביותר של "הנסיך" המקיאווליסטי. הוא שובר את 'הקיר הרביעי' (הקיר הדמיוני המפריד בין הקהל לבמה), פונה ישירות לצופים ומסביר להם את המניעים האכזריים שלו, ללא התייפייפות מוסרית. באחד המונולוגים המפורסמים שלו, אנדרווד מסביר את ההבדל המהותי בין כסף (שאותו כולם רוצים) לבין כוח (שאותו המנהיג צריך): 'כסף הוא הווילה המפוארת בפרברים שמתחילה להתפורר אחרי עשר שנים. כוח הוא בניין האבן העתיק שעומד על תילו במשך מאות שנים. אני לא יכול לכבד מישהו שלא רואה את ההבדל'. כמו מקיאוולי, אנדרווד מלמד שהדרך לפסגה לא עוברת דרך נחמדות ומוסר, אלא דרך היכולת לזהות חולשות, להטיל אימה ולשלוט בגורלם של אחרים. עבורו, להיות אהוב זו מותרות; להיות בעל כוח זה הכרח.