חירות: הנידון להיות חופשי – הסערה שבין הבחירה לאחריות

מקור: סארטר והגזר דין להיות חופשי

"האדם נידון להיות חופשי. נידון, מפני שלא ברא את עצמו; וחופשי, מפני שמרגע שהושלך לעולם, הוא אחראי לכל מה שהוא עושה. אין שום דטרמיניזם – האדם הוא חירות."

(ז'אן-פול סארטר, *האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם*, 1946).

ביאור: אין תירוצים: אתה הוא סך מעשיך

סארטר מפרק את האשליה שמישהו אחר יחליט עבורנו. אם אין אלוהים או גורל קבוע מראש, הרי שכל פעולה שלנו היא בחירה מוחלטת. החירות הזו היא "עונש" כי היא גוזרת עלינו בדידות בקבלת החלטות. אין תירוצים: לא "החינוך שלי", לא "המצב הכלכלי" ולא "הגנים". אתה הוא סך כל פעולותיך.

דעה: הבריחה מהחירות והפחד מהאחריות

אנחנו בורחים מהחירות כי אנחנו מפחדים מהאחריות. קל יותר להיות בורג במערכת, לציית לחוקים יבשים או ללכת אחרי "הנחיות", מאשר להודות שאנחנו יצרני הכישלון של עצמנו. כשחנה ארנדט דיברה על אייכמן, היא תיארה אדם שוויתר על חירותו כדי להיות פקיד יעיל. האתיקה של ארנדט מחייבת אותנו "לחשוב", והחשיבה היא האקט הכי חופשי והכי מסוכן שיש, כי היא מנפצת את הוודאות והקלות של הציות.

הרחבה: הסערה החסידית: חירות של שבירה וחירות של ציות

זהו המושג החסידי של "בחירה חופשית" במובנה הרדיקלי. הרבי מקוצק היה אומר שאפילו חסיד שלא עושה דבר מלבד לציית לרבו, אינו חופשי באמת. החירות דורשת "סערה" – שבירה של מוסכמות כדי להגיע לאמת פנימית. כדאי לזכור, מי שהגיע למדרגה כזו של חירות בסערה, חייב לתרגל גם חירות של ציות, אחרת הסערה תהפוך לכלא.

תרבות: פסל החירות בחורבות: כשהחופש הופך לכלא עצמי

ברגעים האחרונים של הסרט כוכב הקופים (1968), לאחר שיטוט בגלקסיה ומלחמות בכוכב המיושב ע"י קופים, מגיע רגע שבו הגיבור מגלה את שרידי פסל החירות. הוא הרגע שבו הוא מבין שהחופש האנושי הושמד לא על ידי קופים, אלא על ידי הבחירות ההרסניות של בני האדם עצמם.