חיקוי: כשהזיוף הופך לאמת והאמת הופכת לזיוף

מקור: קירקגור על ההמון: כשהיחידים הופכים לחיקויים חסרי פנים

"ההמון הוא השקר... ההמון הוא אי-האמת.

גם אם כל יחיד ויחיד, כשהוא לעצמו, מחזיק באמת – ברגע שהם מתקבצים יחד להמון, הרי שהאי-אמת נוכחת מיד. שכן ההמון הוא הפשטה... ה'המון' הוא המושג שבאמצעותו היחיד מונע מעצמו מלקחת אחריות ומלהביע חרטה... ההמון מורכב מיחידים שהפכו לחיקויים חסרי פנים."

(סרן קירקגור, נקודת מבט על פעילותי כסופר, 1859)

ביאור: האקזיסטנציאליזם של הבדידות: למה האמת דורשת להיות לבד

קירקגור, אבי האקזיסטנציאליזם, טוען שכאשר האדם מצטרף להמון, הוא מאבד את הקיום האותנטי. ההמון פועל מכוח החיקוי העיוור והפחד מהחלטה אישית. "אף אחד לא היה מעז לירוק על ישו לבד, אבל כחלק מהמון – כולם ירקו". החיקוי החברתי הוא המקלט של הפחדן המוסרי. האמת דורשת בדידות.

דעה: בנאליות במסווה של אותנטיות: הזיוף הנוח מול האמת הדוקרת

אנחנו חיים בעידן של בנאליות במסווה של אותנטיות. כולם עושים קעקועים "מיוחדים" שנראים אותו דבר. כולם "חושבים מחוץ לקופסה" באותה צורה בדיוק. אפלטון טען שהאמנות היא "חיקוי של חיקוי" ולכן שקר (האידיאה - התגשמות האידאה במציאות - האמנות המחקה את המציאות), אבל החברה שלנו היא חיקוי של חיקוי של חיקוי. אנחנו מעדיפים את הזיוף הנוח על פני האמת הדוקרת. לכן אנחנו סוגדים לזייפנים (כמו 'נוכל הטינדר' שקיבל סדרה משלו בנטפליקס), אולם באותה עת הם היחידים שחושפים את השקר של המערכת.

הרחבה: הזייפן שהפך לגיבור: סיפורו של האן ואן מייחרן והניצחון על המומחים

במהלך מלחמת העולם השניה מכר הצייר ההולנדי, האן ואן מייחרן, ציורים שלכאורה נשדדו מיהודים. גרינג, אחד מראשי המפלגה הנאצית, שקנה יצירות ממייחרן הסגיר אותו לבנות הברית, לאחר שנתפס. כשנתפס והואשם בבגידה (מכירת אוצר לאומי לנאצים), הוא הודה: "אני לא בוגד, אני זייפן! אני זה שציירתי את זה!". כדי להוכיח, הוא צייר "ורמיר" נוסף אל מול משגיחי בית המשפט. הוא זוכה מבגידה והפך לגיבור לאומי, בזכות העובדה שהוא הציל יצירות הולנדיות אותנטיות ורימה את הנאצים. החיקוי היה טוב כל כך, עד שהמומחים לא הצליחו להוכיח כי מדובר בזיופים, בעיקר של ורמיר. מייחרן הבין כי האנשים רוצים את השם "ורמיר", לא את האמנות. החיקוי ניצח את המומחים והקונים, שרק רצו שיהיה להם ורמיר, ממש כמו לקנות תיק מזויף של פראדה.

תרבות: אפקט פיגמליון: כשהחיקוי הופך לאותנטי - Fake it till you make it

במחזהו המפורסם של ברנרד שו 'פיגמליון', פרופ' היגינס התערב עם חבירו כי יוכל להפוך את לייזה, מוכרת הפרחים הפשוטה - לאשת החברה הגבוהה, ע"י חיקוי ואימון, בעוד בתוכה היא פשוטה כשהייתה. היגינס מנצח בהתערבות בשעה שלייזה הצליחה לעבור כדוכסית בנשף.

הסיפור מבוסס על סיפורו של אובידיוס, המשורר הרומי בן המאה ה-1 לספירה, שם פיגמליון מנשק פסל אישה והופך אותה לבשר ודם, שהופכת לרעייתו. במחזה המקורי ברנרד שו בוחר להפריד בין היגינס המאוהב בלייזה ובין מוכרת הפרחים, אולם בגירסת במחזמר, שונה השם ל'גבירתי הנאוה', ושם היה הפי אנד, היגינס נשא לאישה את לייזה הנאווה.

מתוך סיפור זה נוצר המושג 'אפקט פיגמליון' - החיקוי ההופך לעצמי ואותנטי. באנגלית מכנים זאת:

'Fake it till you make it'.