מראה מקום · גשם ·

גשם: המפתח האלוהי שלא הועבר לשליח

מדוע שמר האל את מפתח הגשם בידיו דווקא?

מקור: שלושת המפתחות שנשארו בידיים אלוהיות

"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ בְּיַד שָׁלִיחַ, וְאֵלּוּ הֵן: מַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל חַיָּה [לידה], וּמַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים."

(תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ב', עמוד א')

ביאור: המונופול האלוהי: מים, חיים ותחייה

רבי יוחנן משרטט את גבולות הגזרה של הניהול האלוהי. בעוד רוב העולם מתנהל על ידי "שליחים" (חוקי טבע, מלאכים, סיבתיות), הקב"ה שומר לעצמו מונופול על שלושה צמתי הכרעה קריטיים: הכניסה לחיים, היציאה מהם (והחזרה), והתנאי הבסיסי לקיום – המים. הגשם מוצב באותה דרגה של חיים ומוות.

דעה: למה לא להאציל? השליטה בחיים עצמם

מדוע אלוהים שמר את המפתח אצלו? אכן, הקב"ה נתן לגורמים שונים לטפל בעולם, אולם מחזיק את השליטה בחיים עצמם, לא בגלל רצון לשלוט, אלא כדי למנוע מן האדם לשלוט בחיים עצמם. אפשר להאציל סמכויות על הכל, המלאך גבריאל מטפל במלחמות, לרפאל בבריאות, ולכח הכבידה להחזיק את החומר. אבל, מכל הדברים, אנשים נושאים עיניים לשמים כדי לקבל מים, והמים הם 'מים חיים'. יתירה מזו, אם המים מגיעים ישירות מאלוהים, כדאי וראוי לשמור עליהם מכל משמר.

הרחבה: חוני המעגל: כשהאדם מנסה לפתוח את המנעול

סיפורו של חוני המעגל (תענית כ"ג) הוא תמונת הראי לשליטה האלוהית. חוני משרטט מעגל ומציב אולטימטום. הדיאלוג שלו עם האל הוא משא ומתן בשוק על המוצר: "לא כך שאלתי!" הוא צועק כשיורד טיפטוף, ואז שוב כשיורד מבול הרסני, עד שהוא מקבל "גשמי רצון". שמעון בן שטח רוצה לנדות אותו על החוצפה, אבל נאלץ להודות: כשהעם צמא, גם הממסד זקוק לאחד שיודע לפרוץ את המנעול. וכרגיל, האל הטוב מחייך.

תרבות: "גשם גשם משמיים": המבט השמימה בשירי הילדים

נסו להיזכר בשירי ילדים, שירים המבקשים גשם או שמחים לבואו. כל ילד שגדל בישראל מכיר את "גשם, גשם, משמיים, קול המון טיפות המים" (יחיאל הלפרין), ובמדינות דוברות אנגלית כל ילד מכיר את "It's raining" (לא ידוע). בעברית אנו מכירים הרבה מאוד שירים אחרים על גשם, "ברקים ורעמים" (הכבש השישה עשר), "בואו עננים" (יואל לרנר), "תפילת גשם" (לוין קיפניס), ועוד. השיר היחיד שמצאנו בעברית שמבקש שלא יירד גשם הוא שירו של יהודה פוליקר, "נמס בגשם", על ילד שנזרק מהבית ונודד ברחובות הגשומים. לעומת זאת באנגלית, שיר ילדים מפורסם מבקש שייפסק הגשם: "Rain, Rain, Go away", וכן כמה כדוגמתו. הכמיהה לגשם בישראל, והמבט לשמים, מאפיינים את שירי הילדים שלנו. כבר בתורה כתוב שארץ ישראל מיוחדת מכל הארצות, משום שמשאבי הטבע שלה אמנם חסרים, אולם הברכה גדולה.