גשם: בין דמעות נשכחות לשלוליות של תקווה

מקור: נאום הדמעות: רגע האמת של אנדרואיד גוסס

"ראיתי דברים שאתם, בני האדם, לא תאמינו להם... כל הרגעים האלה יאבדו בתוך הזמן, כמו דמעות בגשם. הגיע הזמן למות."

(רוטגר האוור כ**רוי באטי**, Blade Runner, 1982)

ביאור: כשהפרטי נעלם בכללי: פילוסופיה של היעלמות

במונולוג המפורסם, 'נאום הדמעות בגשם', האנדרואיד הגוסס מבין שהזיכרונות המרהיבים שצבר ימחקו ברגע כיבויו. הדימוי "דמעות בגשם" הוא נפלא, הדמעה (האישי, הכואב, המלוח) מתערבבת עם הגשם (האובייקטיבי, האדיש, המתוק) ונעלמת בתוכו. יש הבדל כימי לא קטן בין דמעה לטיפת גשם, אולם ההבדל הפילוסופי גדול יותר. הדמעה על המוות האישי, מחיקת הזכרונות והפרידה מן החיים, היא אבל קשה, אולם הגשם מוחק הכל, מחזיר כל דבר לשורשו, המוות הוא הרגע שבו המים הפרטיים חוזרים למים הכלליים.

דעה: בשר ודם מול מתכת: מי באמת נשטף בגשם?

"דמעות בגשם" זו הכרזה על הניצחון הסופי של האנטרופיה. אנחנו בונים, אנחנו אוהבים, ובסוף, כפי שאמר הפילוסוף היווני תאלס, 'הכל מים'. הכל נשטף לביוב של ההיסטוריה. אולם סקוט רידלי, במאי הסרט, שם את הדברים הללו בפי האנדרואיד, פרי הנדסה טכנולוגית, ולא בפי זה שרודף אותו, ריק דקארד, איש בשר ודם. ברגע המכריע, בוחר האנדרואיד להציל את רודפו, מתוך הבנה כי ממנו לא יישאר דבר, ודמעותיו ישטפו בגשם, בעוד בשר ודם לא נשטף בגשם, והוא ממשיך לחיות בזכרונות של אחרים. דמעת אדם לא נמחקת בגשם.

הרחבה: הגשם הפנימי: כשטיפות המים חושפות אמת

הבמאי אנדריי טרקובסקי תיאר את הגשם באופן אחר לגמרי, רוחני ופנימי. בסרטיו ("סולאריס", "סטוקר", "הקורבן"), הגשם מופיע לעיתים קרובות באופן סוריאליסטי – הוא יורד בתוך מבנים, בתוך חדרים. המים הם ביטוי ויזואלי של הזמן, טיפטוף המים הוא הזמן העובר. אולם אין מדובר בהרס, אלא התגלות. הגשם שוטף את הלכלוך של המודרניות ומחזיר אותנו למצב ראשוני, מהרהר. בסרט "סטאלקר", הדמויות שוכבות בבוץ ליד מים בתוך "האזור", המים הם התווך שדרכו הם מתחברים לאמת הפנימית שלהם.

תרבות: מטריה בשניים: גאולה אסתטית בעיר הרטובה

שירה של נעמי שמר ("מטריה בשניים") עומד בניגוד לאפוקליפסה של בלייד ראנר:

איש לא שאל אם נוסיף ונפגש שוב / (רוח נשבה היה קצת מאוחר) / אבל תמיד כשהעיר מוצפת גשם / שנינו לבטח רואים אותו דבר: שנינו יחד תחת מטריה אחת / שנינו מדלגים בכל השלוליות / עיר בגשם סחה לנו ככה / החיים יפים, כדאי לכם לחיות!

שמר מציעה גאולה אסתטית. הגשם שוטף את העיר מהאבק ומהשעמום, והופך את המדרכות למראות כסופות. שני זרים שנכנסו תחת מטריה אחת, והגשם הפך אותם לזוג. הגשם הוא האמן שמצייר מחדש את המציאות האפורה שלנו, הגשם לא מייצר ניכור, אלא התכנסות בתוך בית. מקרב בין אנשים. סיום נהדר ומנוגד למלנכוליה של המקורות הקודמים.