אשמה: הכתם שאינו נמחה - מסע אל תוך הנפש המוסרית

מקור: זעקת נפש מוכת מצפון: ליידי מקבת׳ וידיים שלעולם לא תהיינה נקיות

"סוּר כֶּתֶם אָרוּר! סוּר! הֲרֵינִי מְצַוָּה... הַלְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶינָה כַּפַּיִם אֵלֶּה נְקִיּוֹת? ...כָּל בָּשְׂמֵי עֲרָב לֹא יַסְפִּיקוּ לְבַשֵּׂם כַּף קְטַנָּה זוֹ. אוֹי! אוֹי! אוֹי!"

(וויליאם שייקספיר, "מקבת", מערכה 5, מחזה א'. תרגום: שאול טשרניחובסקי)

ביאור: מביטחון לייאוש: כיצד האשמה הופכת לשינוי מהותי בנפש

ליידי מקבת', שדחפה את בעלה לרצוח את המלך דנקן כדי לתפוס את השלטון, רצח שמוביל לשפיכות דמים גדולה, הוזה כי ידיה מוכתמות בדמם של משפחות דאנקן ומקדאף (אחד משליטי המחוזות בסקוטלנד), והיא מקרצפת אותן בזעם בניסיון לשווא לנקות אותן. בתחילת המחזה היא טענה בביטחון כי "מְעַט מַיִם יְנַקוּנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ", אך כעת היא מגלה את האמת המרה: האשמה אינה לכלוך חיצוני, אלא שינוי מהותי בנפש. האשמה דוחפת את ליידי מקבת׳ להתאבד.

דעה: האשמה כהוכחה לאנושיות: נגד תרבות הרחיצה המהירה

העולם המודרני מתנער מן האשמה, זו רק הפרעה נוירוטית שיש לטפל בה בעזרת טיפול תרופתי. שייקספיר הבין אחרת: האשמה היא הוכחה לאנושיות. פונטיוס פילאטוס, נציב רומא שרחץ את ידיו במים, כאילו אינו אשם בצליבת ישו (מתי, פרק 27), אך ההיסטוריה זוכרת את הדם. יהודה איש קריות החזיר את הכסף שקיבל תמורת הסגרת ישו לרומאים (הבשורה על פי יוחנן, פרק יג), אך כובד האשמה נותר בלב. הטרגדיה היא הניסיון "לרחוץ ידיים" בזול – הצדקה עצמית, יחסי ציבור, פיצוי כספי, התנצלות בטוויטר, רק להיפטר מהאשמה ולקבל עידוד מעוקבים שינקו את האשמה. ישנם מעשים ששום "בושם" לא יכסה. ההכרה בכתם היא הצעד הראשון של האדם המוסרי. מי שישן טוב בלילה אחרי פשע אינו "בריא בנפשו", מצפונו ׳נקי׳, באין שימוש.

הרחבה: אפקט ליידי מקבת׳: כששטיפת הידיים מונעת תיקון אמיתי

בפסיכולוגיה החברתית מוכר "אפקט ליידי מקבת". מחקרים (Zhong & Liljenquist, 2006), שנויים במחלוקת יש לומר, הראו שאנשים שנזכרו במעשה לא מוסרי שעשו, נטו פיזית לרצות לשטוף את ידיהם או לבחור מוצרי ניקוי כמתנה. הקשר בין טהרה פיזית לטהרה מוסרית צרוב במוח האנושי, ואולי לכן אנו משתמשים במילים של ניקוי, שטיפה, רחיצה, לא רק לניקוי פיסי, אלא גם לרגשי אשמה. אולם המחקר גילה דבר נוסף ומסוכן: אלו ששטפו את ידיהם לאחר ההיזכרות בחטא, הרגישו פחות צורך לפצות את הנפגע או לתקן את המעשה. השטיפה הפיזית יצרה אשליה של ניקיון מוסרי, ובכך מנעה תיקון אמיתי.

תרבות: המכונאי: כשהגוף זוכר את מה שהתודעה מנסה לשכוח

הסרט "המכונאי" (2004) בכיכובו של כריסטיאן בייל עסוק באחד, טרבור רזניק, ההוזה כי המצפון שלו הוא דמות חיצונית בשם איוון, המייצג את מה שרזניק מדחיק, הריגת ילד בתאונת דרכים. הסרט הוא מסע של אדם המנסה לברוח מאשמה מודחקת, אך מגלה שהגוף זוכר את מה שהתודעה מנסה לשכוח. האשמה הופכת למחלה פיזית, לריקבון של הבשר, בדיוק כפי שתיאר דוד המלך בתהילים: "כִּי כָשַׁל בַּעֲו‍ֹנִי כֹחִי וַעֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ". רק כשהוא מתוודה ויושב בכלא, זוכה רזניק לשנת לילה טובה, לאחר שנה ללא שינה.