אסתטיקה: המסע מגירוש היופי אל פריצת הגעגועים

מקור: כשהטבע חוזר דרך החלון

יצירות האמנות עליהן הביטו היהודים באור שלילי, נשמרו עמוק בסתרי הנשמה, הכוח היהודי שלא יכול היה ליצור חיצונית יצר מבפנים... גרש את הטבע דרך הדלת הוא יחזור דרך החלון. היהודים גירשו מעליהם את היופי, דחו מעל עצמם כל דימוי אך הטבע עלה מפינות אחרות, הטבע מצא את מקומו בגעגועים עזים ליופי האלוהי והגעגועים היו כל כך חזקים וגדולים עד שהיו מוכרחים לפרוץ החוצה. בגעגועים ליופי האלוהי ('תפארת') לשכינה הסובלת ולגאולה, בתוך כל אלה נסתרה האהבה ליופי, להרמוניה, לטבע, לדמות היפה וההרמוני, וכל זה פרץ בזמן האחרון בכוח אדיר. כל זה הוא רק חלק קטן מן הגעגועים העמוקים. כל האמנים היהודים מביאים עמם 'משהו' מן הנשמה היהודית. באמנים היהודים העתידיים חייבת הידיעה להיות חזקה וגדולה הרבה יותר.

(הלל צייטלין, געגועים ליופי)

ביאור: הגעגוע הסמוי ליופי

יהודים דחו מעליהם את כל מה שקשור ליופי. הפסוק ממשלי (פרק לא) "שקר החן והבל היופי" הפך למוטו יהודי, וכל יצירת אמנות, יופי אנושי וטבעי, קישוט והדר, כולם נעלמו, כדי לפנות דרך לאלוהים. אלא שמסתבר, אומר צייטלין, שהגעגוע לאלוהים הוא געגוע ליופי, שהרי אלוהים הוא ההרמוני, השלם, יוצר העולם וסדריו, וכך יהודים התגעגעו ליופי מבלי להבין זאת, עד שהגיעה העת החדשה, והאומנות היהודית החלה לפרוח.

דעה: החן המכוער של הקיום היהודי

הפילוסופיה דחתה את היופי הארצי כערך עצמאי, וכך גם קבע הרמב"ם כי "אסור לעשות צורות לנוי, אף על פי שאינן עבודה זרה" (משנה תורה, הלכות עבודה זרה פרק ג, הלכה י). גם מצבם העלוב של יהודי העולם תחת שלטון זר, לא השאיר מקום לנוי והדר, והמצב ההישרדותי לא הותיר מקום למותרות כמו יופי. הארוס היהודי מצא את החן בדלות של בית המדרש, בבגדים הקרועים משימוש, בנשים שהושחרו פניהן מחוסר מזון כשהן מנסות למצוא בשדיהן מעט חלב לילדיהן. חוסר הסדר, העתיד הלוט בערפל, ההווה המתמשך בלי נקודת אור, כל אלה היו החן המכוער של היהודים. הזקן הכפוף ליד נר וספר תלמוד מנסה להתחמם במעילו הקרוע, היה הביטוי העליון ליופי היהודי, כפי שביאליק, חברו של צייטלין, תיאר בשירו 'אם יש את נפשך לדעת'.

הרחבה: היטלר והעימות בין האסתטיקות

כידוע, גרמניה הנאצית עסקה בביזת אומנות, באופן שיטתי ואינטנסיבי. היטלר, שראה עצמו כאמן, נדחה מהאקדמיה לאומנויות בוינה, והוא תיעב את האמנות המודרנית, המופשטת, ה'יהודית' לטענתו, והעריץ ציורי נוף ודיוקנאות, ציורים קלאסיים או מראשית הרנסנאס. היטלר העריץ את האסתטיקה ותיעב את החלש והמכוער, עד החובה להשמידו. הוא ראה באמנות המתארת את היפה והחזק תרומה גדולה לשלטונו.

תרבות: הפשטות שניצחה את הרהב

במשך כמאה וחמישים שנה שלט סגנון הבארוק באירופה. בדומה לאמנות המוסלמית, כך גם הסגנון האירופי התאפיין בריאליזם רב, רגש, הגזמה ופרטים רבים. העיטורים והסלסולים בציור, באופנה, בארכיטקטורה ובמוסיקה לא זכו לאריכות ימים, ויוצריהם נעלמו במחצית המאה ה-18. לעומת זאת, האמנות הקלאסית היוונית, המאופקת, השקטה והמאוזנת, שנוסדה ביוון לפני 2500 שנה, נותרה אלמותית. הפשטות ניצחה את הרהב והרעש. לא בכדי מספרת תפילת המוסף של יום הכיפורים 'כמה נהדר היה כהן גדול בצאתו מקודש הקודשים' בבגדי הלבן הפשוטים שלו, ולא בבגדי הזהב.