אובדן: כשהעולם קורס ברגע והנשמה נדרשת לבחור בין ברכה לשתיקה

מקור: הסערה שבאה מעבר המדבר: רגע האסון באיוב

"וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר, וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת - וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים, וַיָּמוּתוּ. וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ. וַיָּקָם אִיּוֹב, וַיִּקְרַע אֶת מְעִילוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ, וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. וַיֹּאמֶר: עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה, ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ."

(ספר איוב, פרק א', פסוקים יט-כא; בתמונה: מתוך ספר 'איורי ספר איוב' של וויליאם בלייק)

ביאור: העירום המקורי: כשהבעלות מתגלה כאשליה

איוב, איש תם וישר, כפי שמכנה אותו האל, מאבד תוך רגעים ספורים את כל עולמו: עשרו, ילדיו, מעמדו. הפסוקים מתארים סערה מושלמת: מבשר אחרי מבשר, כל אחד ממתין שחברו יסיים את משפטו ומיד פותח באסון הבא. הרוח הגדולה מעבר המדבר היא כוח עיוור שאינו בוחר לו את קרבנותיו, כיוון שניתנה רשות למשחית, הוא אינו שוקל ומונה. איוב קורע את בגדו וגוזז את ראשו - מחוות אבלות קיצוניות בעולם העתיק - אך אז, במקום לקלל, הוא מברך. "ה' נתן וה' לקח", הוא אומר. זה איננו ויתור פסיבי, אלא הכרה מטלטלת: מעולם לא היה לי דבר. הבעלות היא אשליה, והאובדן חושף את העירום המקורי.

דעה: השאלה הנצחית: בין צדק אלוהי לסבל אנושי

זו כנראה השאלה הגדולה בהיסטוריה, בין לדתיים ובין למי שלא: מדוע צדיק ורע לו, ואיך ייתכן שדרך רשעים צלחה? בתורת משה הסיבה היא כפרה על חטאים בין - דוריים, בנביאים הנפש החוטאת היא תמות, ובתלמוד אין כבר קשר בין מעשים טובים או רעים, ובין אירועי החיים השונים, לטוב ולמוטב. איש אינו יודע את התשובה, גם לא המקורות היהודים. האבדן אינו תוצאה מהעבר, אולי רק קריאה אל העתיד, הכאב לא בא תמיד לכפר על העבר, אלא כדי לתקן את העתיד.

הרחבה: כשהגוף זוכר מה שהמוח מכחיש: הטראומה של אובדן

מחקרים בטראומה (van der Kolk, 2014) מראים שהגוף זוכר אובדן גם כשהמוח מכחיש אותו. ניצולי אסונות שמשכנעים עצמם ש"הכל בסדר" סובלים משנים מהפרעות פסיכוסומטיות מסתוריות: כאבי בטן, נדודי שינה, התקפי חרדה. הגוף לא קונה את הסיפור שהראש מוכר לו (השוו ל"תסמונת הגפה החסרה" PLS בה כרותי איברים מרגישים אותם גם אחרי הכריתה). איוב, שקורע את בגדו אך מברך בשפתיים, נמצא בדיוק במצב הזה: הוא לא מוכן לקבל כל הסבר, הוא לא מוכן לשאת באיזו אחריות, אלא רק לקבל עליו את הדין, ללא נכונות לשאת בכל אשמה, סתירה המגבירה את כאביו.

תרבות: לחיות כרפאים: אובדן שהופך לזהות בקולנוע המודרני

בסרט "מנצ'סטר ליד הים" (2016), לי צ'נדלר (קייסי אפלק) מאבד את שלושת ילדיו בשריפה שהוא גרם לה בשוגג. במשך השנים שלאחר מכן, הוא חי כמו רפאים: עובד בתור שרברב בבוסטון, שותה, מתקוטט בברים, מתקיים בקושי. כשאחיו מת והוא צריך לטפל באחיינו, הוא מתנגד בכל כוחו - לא מפני שהוא לא אוהב את הילד, אלא מפני שהוא פוחד לאהוב שוב. הסרט הוא תיעוד קליני של מה שקורה כשאובדן הופך לזהות. בניגוד לאיוב שמברך, לי אינו מברך ואינו מקלל - הוא פשוט מפסיק להיות. זוהי תשובה אחרת, אך לא פחות טראגית, אין לאן לפנות, הכל סתמי.