אהבה כמלאכה: המסע מן החלום אל המציאות הקשה

מקור: כשהאהבה הופכת ממתנה לעבודה

1. "אַהֲבָה הִיא פְּעִילוּת, לֹא רֶגֶשׁ סָבִיל; הִיא בְּחִינַת 'עֲמִידָה בַּתָּוֶךְ', לֹא 'נְפִילָה בַּשֶּׁבִי'. בָּאֹפֶן הַכְּלָלִי בְּיוֹתֵר נִתָּן לְתָאֵר אֶת הָאֹפִי הַפָּעִיל שֶׁל הָאַהֲבָה בַּקְּבִיעָה, שֶׁהָאַהֲבָה הִיא בְּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה נְתִינָה וְלֹא קַבָּלָה."

2. "אַהֲבָה פְּעִילָה הִיא עִנְיָן קָשֶׁה וּמַפְחִיד לְעֻמַּת הָאַהֲבָה שֶׁבַּחֲלוֹמוֹת. הָאַהֲבָה שֶׁבַּחֲלוֹמוֹת צְמֵאָה לְמַעֲשִׂים מִיָּדִיִּים, לְסִפּוּק מָהִיר... וְאִלּוּ אַהֲבָה פְּעִילָה הִיא עֲבוֹדָה וְהִתְגַּבְּרוּת, וְעֲבוּר אֲנָשִׁים מְסֻיָּמִים הִיא, אוּלַי, מַדָּע שָׁלֵם."

(1. אריך פרום, "אמנות האהבה", 1956 ; 2. פיודור דוסטויבסקי בתמונה, "האחים קרמזוב", ספר שני, פרק ד)

ביאור: החיכוך שבין החלום למציאות

שני ענקי רוח, האחד פסיכואנליטיקאי יהודי-גרמני והשני סופר רוסי אורתודוקסי, מגיעים למסקנה זהה: האהבה הרומנטית כפי שאנו מצפים ממנה עשויה להתגלות כשקרית. פרום טוען שאהבה היא "מלאכה" הדורשת לימוד ותרגול כמו נגרות או רפואה. דוסטויבסקי מחדד את ההבדל בין הפנטזיה ("אהבה בחלומות") שבה הכל מתרחש מהר וברעש, לבין המציאות ("אהבה פעילה") שהיא עבודה סיזיפית, שקטה ולעיתים קשה. עבור שניהם, אהבה אינה רק משהו שמרגישים, אלא משהו שבעיקר דורש מאמץ מעשי.

דעה: תרבות הנוחות נגד אומנות האהבה

העולם המודרני לימד אותנו שכל חיכוך הוא תקלה: אם האינטרנט איטי – מחליפים ספק; אם המשלוח מתעכב – מתלוננים. הכל צריך להיות מהיר, יעיל ונוח. בסרטים רואים הרבה התאהבויות, אולם מעט מאוד אהבה. הבאנו את המנטליות הצרכנית הזו אל תוך הלב. אנחנו מצפים שאהבה תהיה "חלקה", זורמת ואינטואיטיבית.

אבל פרום ודוסטויבסקי מזכירים לנו את הצד של השני של המיתוס של שראינו אצל אפלטון: אהבה היא, בהגדרה, חיכוך. אהבה פעילה היא קשה כי האדם השני הוא סובייקט עם רצונות סותרים ואי נוחות קבועה. הבחירה לאהוב ברגע של תשוקה לא דורשת דבר, אלא דווקא ברגע של שעמום או שכחה.

הרחבה: הרמב"ם: אהבה היא ידע, לא עיוורון

הרמב"ם, ב"משנה תורה" (הלכות תשובה, פרק י'), מעניק גיבוי מפתיע לתפיסה שאהבה דורשת מאמץ קוגניטיבי. הוא כותב: "וְאֵינוֹ אוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בְּדֵעָה שֶׁיֵּדָעֵהוּ... לְפִי הַדֵּעָה – תִּהְיֶה הָאַהֲבָה".

במילים אחרות: אתה לא יכול לאהוב את מה שאתה לא מכיר. התאהבות יכולה להיות עיוורת, אבל אהבה חייבת להיות פיקחת. היא דורשת "דעת" – היכרות עמוקה, יומיומית ומפורטת עם מושא האהבה. ככל שהידע גדל (על המגרעות והמעלות גם יחד), כך האהבה הופכת מ"רגש סביל" לפעולה של ממש. לא בכדי בוחר ספר בראשית להשתמש במילה 'דעת' גם בהקשר של חכמה (בראשית ב, פסוק יז) וגם בהקשר של יחסי מין (בראשית ד, פסוק א).

תרבות: אהבה ללא פילטרים: הנֶקֶה והטיפול האחרון

הסרט "אהבה" (Amour, 2012) של מיכאל הָנֶקֶה.

בניגוד לכל סרטי הרומנטיקה שמסתיימים בחתונה ("והם חיו באושר ועושר"), הסרט הזה מתחיל ברגעים האחרונים לפני ירידת המסך, בסוף החיים. ג'ורג' מטפל באשתו אן לאחר שעברה אירוע מוחי, בעקבות נסיון התאבדות שלה. אין כאן כינורות ברקע, אלא שקט מעיק של החלפת סדינים, האכלה ודעיכה גופנית. האנקה מציג את ה"אהבה הפעילה" של דוסטויבסקי בשיא עוצמתה: היא לא יפה, היא כואבת, אבל היא הדבר האצילי ביותר שאדם יכול לעשות למען אדם אחר. לבסוף, באוירה מודרנית אירופאית, ג'ורג' חונק את אן, הריגה שבעיניו היא ביטוי לאהבה.